"פיצוץ בנמל ביירות": כרוניקה של אסון ידוע מראש

"מה זה הרעש הזה? תיכנס תיכנס עימאד! אלוהים! אמא! אמא! בבקשה! זה עצום, אלוהים!", צורחת בבהלה האישה שמצלמת את המתרחש, בעוד שברקע הפיצוצים הולכים ומתגברים והמצלמה רועדת. בשלב זה עדיין לא ברור אם הסרט התיעודי שלפנינו הוא דוקו פוליטי, מהז'אנר שדוחף את הצופים בו לשנות את העולם כי האפוקליפסה בפתח, או שמא מדובר בצרור תיעודים מסמרי שיער של הפיצוץ האדיר בנמל ביירות, ב־4 באוגוסט, בדיוק לפני שנה.

"כל האליטה הפוליטית השולטת אפשרה לזה לקרות, אם מתוך רשלנות גרידא ואם מתוך רוע, בשני המקרים הם אשמים לגמרי", אומרת פעילת מחאה ומטה את הדיון לעבר ביקורת נוקבת.
גם היוצר, כתב רשת ABC האוסטרלית שגר בביירות ודיווח משם, טוען ל"כשלים בצמרת", מותח ביקורת על הממשלה שנתנה לאסון הזה לקרות בשלומיאליות וחוסר אכפתיות מופגנות, אבל בלי להרחיב אף לא במעט ולהוסיף על מה שאנחנו, וכל אדם שחי באותו יום, ממילא יודעים על המקרה.
המרואיינים, בזה אחר זה, מתייחסים לדבר מה שהיה ונעלם, כמו חופש שנלקח מציפור בשבי.
"כאוס", זו המילה שתושבי ביירות מציינים פעם אחר פעם בדרכים שונות, אבל הם לאו דווקא מתייחסים לבניינים ההרוסים, לנופים שנחרבו ולעשרות ההרוגים, כי אם למצב שהוביל מלכתחילה למחדל הנורא.

הפיצוץ הרס את השכונה שבה הכתב גר. הוא מזכיר את חבריו שנפצעו ולא חוסך במילים לתאר את החורבן. אבל המשפט המסכם שלו הוא זה שמצליח להזיז בגוף יותר מאשר את זוויות הפה - "הפיצוץ גזל את התקווה האחרונה מאלה שכבר קודם לכן סבלו כה רבות". מדריכת היוגה האלה, בגופייה קטנה ובטייטס, מספרת באנגלית גבוהה וצחה שעוד קודם "כל הלבנונים היו על נוגדי דיכאון".

מצטייר דיסוננס של "מקום מיוחד ומפתה", אך גם כזה ש"לנצח על סף קריסה".
להיותה של לבנון מקום שכה נעים לחיות בו הכתב לא מספק תימוכין של ממש, אלא מאפשר למרואיינים שלו לעשות את ההשוואה - בין אותו כאוס שהתרגלו אליו, לבין הכאוס החדש.

לפני הפיצוץ: מלחמת אזרחים, פרעות, גז מדמיע, מחאות המוניות, עימותים ליליים. אחרי הפיצוץ: עיי חורבות ואנשים פצועים, מבחוץ אך בעיקר מבפנים, מנסים להחזיר את החיים למסלולם, אף שחשבונות הבנק שלהם מוקפאים, אין להם כסף או עבודה, אבל כך בדיוק היה גם לפני הפיצוץ, מספרת פעילת מחאה, חצי שנה לפני שאירע האסון. "העם הלבנוני ננטש על ידי מנהיגיו", היא אומרת, ואין אף אחד שיתווכח איתה.

הסרט מפנה אצבעות מאשימות רבות כלפי הממשלה והנשיאות, אבל לא טורח להסביר למה.
מתיאור קצר של המחדל, הסרט עובר לצילומים מצמררים (באמת) של הפיצוץ, משם לחלק די מיותר של "איפה אתה היית כשהנמל התפוצץ", ממשיך עם סיפורים אנושיים קשים, שחלקם הגדול מסתיים במוות, ומקנח באותן מסקנות שליוו אותנו כל הפרק - "מדינה כושלת, המוחלשת בשל חמדנות, אנוכיות וחוסר אכפתיות כלפי אזרחיה".

ומה הלאה? מה קורה בעקבות כאוס על כאוס בעיר אחת צפופה? על פי יוצר הסרט - כלום. חלק מהמרואיינים כבר מצאו את הדרך לברוח מלבנון, אחרים נאלצים לנסות לתקן את מה שכבר אי אפשר.

"יש הרבה כעס אבל צריך לצפות להכל - זו לבנון", מסביר אחד הפצועים. כאוס מלחמת האזרחים הפך לכאוס של אסון אזרחי בקנה מידה גדול, ואזרחי ביירות כבר מוכנים ומצפים לאסון הבא.

"פיצוץ בנמל ביירות", HOT8 ו־HOT VOD, 00:22