"חתונה ממבט ראשון": רוקחים את חוסר ההתאמה הבא

לפני שנגיע לזיווג החדש ש"חתונמי" הכירו לנו אמש, ברשותכם ניגש רגע לדבר על זה הקיים, הנשוי והמשמים - מעיין ועמרי. ותודה לאל שזכרנו הפעם את שמה של הצלע הגברית בחבילה הזו, כי את הטור הקודם כותב שורות אלה עמד לשלוח כשהשם עמרי הוחלף כמעט לכל אורכו בשם "נעם". שזה מצד אחד לא נעים, ומצד שני לא ממש קריטי, כי באמת שמדובר בשני שמות גנריים לאדם גנרי למדי, הנושא עליו אינפוף די מטריף בשלב זה. עמרי, נעם, דוקטור, איך שלא יקראו לך. בשם אלוהים, קנח את האף, הקול שלך כמו מגרד לי את גזע המוח עם קולפן.

ועכשיו כשהוצאנו את זה מהדרך, אפשר לפנות למערכת היחסים עצמה - נושא פופולרי במיוחד בקרב מעיין ועמרי, שניכר שאין להם דבר משותף פרט לה. רגע לפני שהם טסים לסיישל, הזוג הטרי קם וחולק ארוחת בוקר, שם הם מחליפים רשמים קולינריים. "איך אני אוהב טחינה", אומר נעם, שהוא למעשה עמרי. "אני אוהבת חומוס" עונה לו מעיין. "כן, גם חומוס. קל", עונה לה עמרי, משל היה ג'ורדי. חומרים מרתקים.

משם השניים יתחילו לדבר על מערכת היחסים המדומיינת שלהם, ולא יסיימו לעסוק בה מזוויות שונות. כל שאלה שתפנה מעיין אל לא-נעם היא למעשה מלכודת או מבחן מחויבות.

בהמשך הפרק השניים מגיעים לסיישל, ממהרים מטעמי מבוכה לברוח אל חיקו המלטף של החבר אלכוהול, ומתפעמים מזוטות כמו ברבורים על מיטת חדר מלון. ברצינות, נראה שלשניים אין באמת נושאי שיחה משותפים פרט לניסוי בבני אדם שהם לוקחים בו חלק.

ולגבי צמד המומחים שלנו (ושולייתם, שיער). אלה כבר עסוקים בהנהון וברקיחת חוסר ההתאמה הבא - מנור ובן. היא נשבעת במבנים לשימור, הוא אדם בן 38 שמסתובב עם חולצות של נירוונה. היא מה שנהוג לקרוא בעגה ארכאית "פלפלית", הוא מנהל גן של חינוך מיוחד. שזה דבר יפה, אפילו אצילי לעסוק בו, אבל היות שמדובר בטור סאטירי אין ברירה אלא לחפש בו את הפן הקומי, ועל כן נקבע שאינדיאנה ג'ונס הוא לא.

וכך משודכים להם מנור ובן, שמחליפים ביניהם תקליטים ומצלמות פולארויד ומתלהבים אחד מהשנייה בחופה, אבל נראה שהולכים ומאבדים עניין עם כל סיגריה שהם חולקים, וכל הר של המבורגרים שהם מתצפתים ממנו. ובאותו עניין - הפקה יקרה, תגידו לי מי לעזאזל צורך כמות כזו של המבורגרים בליל כלולותיו? שלב המרת החיבה והרגש בנחמה במזון מגיע בערך שנה אל תוך הקשר.

אבל עם כל הכבוד למנור התוססת ולבן הפושר (ומעורר החשד, יש שיאמרו), הגיבור הלא מושר של הפרק הזה הוא אביה של מנור. לא עוד קרוב משפחה שמתאמץ להפגין עניין מאולץ ונוטה לפזז לרקע שירי קינה של יום הזיכרון (אח של קארין, אתה יודע שאנחנו מתכוונים אליך. רגע, איפה קארין באמת?). לא, לא. פאפא מנור הוא המרים הרשמי של העונה הנוכחית של חתונמי. אדם כה נחוש לחתן את בתו, עד כי הוא מתעקש להתעלם מכל רמז לכך שמדובר לחלוטין באירוע פיקטיבי ונטול משמעות בחיים האמיתיים. "איך עשו אותך יפה", הוא יחמיא לבתו כשיחזה בה בשמלת כלה לראשונה. "אני לא מאמין שזו את". שמישהו ייתן לאיש הזה ספין אוף.