הגיע הזמן שהטלוויזיה תפסיק לפחד מאנשים עם מגבלות

לסדרת הדוקו־ריאליטי "תנו לעבוד", שהושקה אמש (ד') בכאן 11 (21:00), יש חשיבות עצומה. היא עוקבת אחר תשעה צעירים מספקטרום השונות הנוירולוגית והקוגניטיבית (אנשים על הרצף האוטיסטי, עם תסמונת טורט ובעלי שיתוק מוחין), שמתקשים להשתלב בשוק העבודה. והסדרה אכן מלווה אותם לאורך הקשיים הרבים, מציגה דרכי התמודדות, נעזרת במומחים, ובעיקר משתדלת להנגיש לצופים את הדמויות ואת בעיותיהן הפיזיות, הנפשיות והחברתיות.

אז נכון שזה מיוחד שיש סדרת ריאליטי בפריים טיים, שבה כל הדמויות מוגדרות "עם מוגבלות", וזה נהדר שמטרתה היא להחדיר את הנורמליות שבשילובם בשוק העבודה, אבל זה מזכיר לנו שהטלוויזיה היא גם המדירה הגדולה שלהם. תנסו להיזכר מתי ראיתם אותם מלוהקים לסדרת ריאליטי סתם ככה ולא על תקן גימיק, מתי ראיתם אותם משתלבים איכשהו בשידורי האקטואליה או הבידור, או נגיד משתתפים בסדרות קומיות?

צעד ראשון לשינוי של תפיסה חברתית מתחיל תמיד על מסך הטלוויזיה, וזה נהדר ש"תנו לעבוד" תצליח להיכנס ללב שלכם, אבל כדאי קודם שהטלוויזיה תפסיק בעצמה לפחד מאנשים עם מוגבלות לפני שהיא משליכה את הבעיות על החברה כולה.