מפיקים, תצפו ב"בייק אוף" בריטניה ותלמדו איך עושים ריאליטי

רק אתמול (ב') פורסמה פה ביקורת של ניר וולף על שלוש תוכניות ריאליטי ישראליות שעושות בושות לאינטליגנציה, לצופים ולעצמן, כל אחת בדרכה. הריאליטי "הקינוח המושלם" מתאים את עצמו לעידן האינסטגרם וחלול בהתאמה; "הכוכב הבא" ממשיכה לעשות כותרות - בזכות שטויות שעשו המנחים שלה; הריאליטי "זוג מנצח VIP", שהגמר שלה שאליו הגיעו איגי ועתי ואדל ומאצ' (השמות האמיתיים שמורים במערכת) שודר אמש, עשה יותר באזז בזמן הקורונה, אז נאלצה הפקת התוכנית להעתיק את הצילומים ממדינה למדינה, ואילו מששודרה לא הצליחה לייצר כותרות.

המפתיע הוא שכל שלושת הפורמטים הללו ישראליים, כי בדרך כלל אלו הפורמטים המיובאים שלא עומדים בסטנדרטים שהורגלנו אליהם, בלשון המעטה.

גם הריאליטי הבריטי הנהדר "בייק אוף" זכה לגרסת זוגות ישראלית, אבל יצא מהתנור לא אפוי. בכל זאת ניסו להחיות אותו עם עונה שנייה, מנחה חדשה וחזרה לפורמט של מתמודדים בודדים, אבל כבר היה מאוחר מדי.

יש דברים שפשוט עובדים כאן פחות טוב או לא עובדים פה בכלל. וזה בסדר גמור. ישראל היא לא בריטניה, גני יהושע הם לא אחוזה ויקטוריאנית, קרין גורן היא לא פרו לית' וקשת 12 זה לא ה־BBC.
בעונתה ה־11, שמשודרת בישראל בערוץ האוכל ומחכה לכם לבינג' ב־VOD, הוכיחה הגרסה המקורית של "בייק אוף" שהיא מושלמת בדיוק כפי שהיא, דווקא בגלל השינויים שחלו בה. האופים בעצמם, בעונה שנאלצה להתאים את עצמה לתקופת הקורונה, הסכימו להסתגר באחוזה במשך שישה שבועות רצופים, עובדה שהקשתה עליהם. כמו כן, לנעליה של המנחה העולצת סנדי טוקסביג נכנס הקומיקאי מאט לוקאס ("הממלכה הקטנה").

מאט לא מחקה את דרכיה של קודמתו (ולא של קודמותיה), אלא מביא את עצמו, מוסיף את ההומור המחוצף המזוהה עימו, ואפילו את הקאצ'־פרייזס המוכרים של הפורמט הוא מעביר במסננת המימיקה והאינטונציה האופייניות לו.

העובדה שאף אחד מהשינויים לא מפחית כהוא זה מההנאה מהתוכנית, מעידה על חוזק הפורמט. האווירה עודנה נעימה והומוריסטית, הצופה חש במתח בלי לסבול ממריחות, ומה שמעניין באמת בסופו של דבר זה התוצאות האפויות - ולעתים המפעימות - של המתמודדים.
מיותר לציין שבכל פרק יש הדחה, אבל היא אף פעם לא מרגישה נבזית או מכוערת, אלא עניינית ושקולה.

יש עוד ריאליטי אחד שמשודר כעת בארץ, והוא שונה מכל התוכניות שהוזכרו לעיל. כמו קודמותיה, גם בעונה החדשה של "משחקי השף", שכעת (עדיין) בשלב האודישנים שלה, אפשר לצפות בכיף, בלי להרגיש שצוחקים עליך או מזלזלים בך. השיפוט מקצועי ולא מתפלסף שלא לצורך; המתמודדים עברו כולם חוויות קשות (אלא מה), אבל השיפוט העיוור מרסן את הדרמה ושומר על עניין; ההומור, גם כשהוא עוצר את התוכנית לדקות ארוכות - לפחות עובד; ומירי בוהדנה היא עדיין המנחה הכי מתוקה בטלוויזיה.

המסקנה ברורה: אותנטיות היא שם המשחק, אפילו כשמדובר בריאליטי. "בייק אוף" עובדת הרבה יותר טוב בבריטית, "הישרדות" בעברית נשמעת כמו ג'יבריש ו"משחקי השף" - פשוט עובדת.
קחו פורמט מצליח מארה"ב או מבריטניה, תעברתו אותו - ותקבלו יצור כלאיים שבקושי יודע ללכת; תמציאו פורמט משלכם, אותנטי, רגיש ומותאם למקום - ותקבלו ריאליטי שלא צריך לקרוא לעצמו "מושלם" או "מנצח" כדי להיות כזה.