בימים כתיקונם ערוץ הכנסת נצפה בעיקר על ידי פוליטיקאים, ומדי פעם יש שם גם סדרת דוקו כזו או אחרת ששווה להקדיש לה בינג'. ב־48 השעות האחרונות הפך הערוץ הזה לשיעור אזרחות שחבל שכל תלמידי ותלמידות ישראל לא ישבו וצפו בו, גם כאלו שהמודעות הפוליטית שלהם בשמיים וגם כאלה שהדבר לא מעניין אותם כהוא־זה.
אפשר להתווכח על מידת הדמוקרטיה בישראל, אבל צפייה בערוץ הכנסת, בטח ביממה החולפת, משול לצפייה בטלנובלה או להיאבקות בוץ. חבל שזו הפוליטיקה שלנו, אבל עדיין מדובר היה באירוע שמזכיר פרלמנטים במדינות עולם שלישי או סתם מטורקיה ששם זורקים נעליים אחד על השני בשביל הכיף.
עמרי רונן נגד טלי גוטליב בקרב הראשון, אחר כך בצלאל סמוטריץ' נגד מנסור עבאס ואפרת רייטן כשברקע אחמד טיבי ומירב בן ארי, וארז תדמור קרא לנעמה לזימי "תרנגולת". ותחשבו שזה רק יום הקרבות הראשון.
מה שטוב היה משידורי הכנסת בערוץ המיועד - שלא קיבלנו פרשנות אלא רק את הדברים מפי האתון. העובדה שאיש לא תיווך לנו דבר וחצי דבר הפכה את האפשרות להקשיב לפוליטיקאים שלנו כפי שהם לכאורה נראים באמת ונשמעים באמת.
את חיבוטי הנפש של גדי איזנקוט, את הדאגה האמיתית על פניו של רה"מ שמיעט להגיע לכנסת בשנתיים האחרונות בשל המצב הביטחוני. במהדורות האקטואליה והערב כבר עלה פרשן או כתב מטעם ודאג לכוון אותנו כאילו לא הקשבנו בעצמנו למה שהתרחש על המסך שלנו והקטעים הגיעו ערוכים כדי שיתאימו לכל ערוץ לפי צרכיו.
תכף הממשלה - כזאת או אחרת - תתחיל לפעול, ואנחנו ניזכר בערוץ הזה רק כשבאמת יהיו בו דרמות יוצאות דופן או שנגיע אליו בטעות בזפזופים שלנו בשעות השעמום בואכה ערוץ האופנה.
אולי הרייטינג של הערוץ הזה משול לכמות הצפיות בקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם, "ארוחת שישי", אבל בימים הללו זו הטלוויזיה הכי טובה שניתן לקבל בעברית. כמה חבל שהדבר קשור להמשך הקיום שלנו במקום הזה וקובע את המסלול שבו נלך אנחנו וילדינו. והכל נעשה בערוץ נישה באמצע היום. חבל, כי מדובר בפריים־טיים לכל דבר ועניין.
שידורי ערוץ הכנסת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו