רגע לפני הבחירות, חזרנו לדרמות ולסאטירות הפוליטיות המשובחות ביותר בטלוויזיה בכל הזמנים. אלו הן 5 הסדרות שהכי נהנינו לספור איתן את הקולות.
בית הקלפים (2018-2013, נטפליקס)
מעניין מה היה עולה בגורל "בית הקלפים" אלמלא הקריירה של קווין ספייסי לא היתה נגדעת בשל האשמות בגין תקיפה מינית. השחקן המוכשר אם כי הידוע לשמצה גילם בסדרה פורצת הדרך הזו את פרנק אנדרווד, פוליטיקאי שאפתן, מלוטש וחסר מצפון אשר מפלס את דרכו לתפקיד נשיא ארה"ב בלי לבחול באמצעים – ובזמן שהוא מתאר לצופים את מעלליו אפילו בלי למצמץ.
מעבר להיותה סדרה מושחזת, נוקבת ואפלה במיוחד, "בית הקלפים" עשתה היסטוריה בכך שהיתה הפקת הטלוויזיה האמריקנית הראשונה של נטפליקס (עד אז רבים ראו בה לא יותר מפלטפורמה להשכרת סרטים).
כידוע, קריסת בית הקלפים תרתי משמע החלה לאחר שספייסי פוטר מהסדרה ב-2017. פרנק מצא את מותו בין העונה החמישית לשישית, ופינה את החדר הסגלגל לרעייתו קלייר (רובין רייט) שמונתה לנשיאה במקומו.
קול עודף: "בית הקלפים" האמריקנית מבוססת על מיני-סדרה בריטית באותו שם מ-1990.
"הבית הלבן" (2006-1999)
ככל הנראה הדרמה הפוליטית האהובה והמצליחה בכל הזמנים, אך בהחלט לא המציאותית ביותר – כי עד כמה אידאליסטיים, ראויים ואופטימיים אפשר להיות?
מרטין שין, כנשיא ארה"ב הנערץ והפיקח ג'ד ברטלט, הוביל צוות עשוי ללא חת של שרים וקולגות ישרים, אצילים וחדי לשון שתמיד (טוב, בדרך כלל) שמו את טובת המדינה לפני טובתם האישית והאמינו בכל ליבם שאמפתיה, אינטלגנציה וצדק מסוגלים לפתור כל משבר.
באמת שאין דברים כאלה, בטח לא בעולם האמיתי, ולגמרי אפשרי לקבוע ש"הבית הלבן" מבית היוצר של ארון סורקין היתה פנטזיה פוליטית שלעולם לא תתממש. מה רע בלהתנתק קצת מהמציאות?
קול עודף: ארון סורקין אמר שאין יום שבו הוא לא חושב על ריבייבל לסדרה, וביקור שלו בבית הלבן ב-2024 סיפק לו כמה רעיונות לפרקים חדשים. גם השחקנים ברדלי ויטפורד (ג'וש ליימון) ודולה היל (צ'ארלי יאנג) אמרו שהם בעניין.
"ויפ" (2019-2012, HBO מקס)
ג'וליה לואי-דרייפוס, הרבה אחרי "סיינפלד", שיחקה בסאטירה הפוליטית הזו את סגנית נשיא ארה"ב (ולימים הנשיאה, לא עלינו) סלינה מאייר. כשחושבים על זה, תפקיד סגן הנשיא נהנה מכל העולמות: לפחות על הנייר, אתה מוגדר כאדם השני הכי חזק בעולם, אבל בפועל, מכיוון שאין לך ממש השפעה ולא בדיוק סופרים אותך כמספר 2, אתה יכול לעשות ככל העולה על רוחך בלי לשאת בתוצאות.
במקרה של מאייר, זה אומר לעשות מעצמה צחוק פעם אחר פעם – בזמן שהיא נשארת נאמנה לאג'נדה האגוצנטרית והאנוכית שלה. שבע עונות ושישה פרסי אמי מוכיחים שהשתלם לה.
קול עודף: ג'וליה לואי-דרייפוס תיארה את הסלוגן "המשכיות עם שינוי" ("Continuity With Change", שבו נעשה שימוש בסדרה, כ"סלוגן הפוליטי הכי ריקני, בנאלי ואידיוטי שיכולנו לחשוב עליו". לימים, ראש ממשלת אוסטרליה מלקולם טרנבול השתמש באמרה הזו כמוטו של הקמפיין שלו. אופסי.
"סקנדל" (2018-2012, דיסני פלוס)
תככים, מזימות, שערוריות, תאוריות קונספירציה, טוויסטים מטורפים והרבה ג'וס ומלודרמה בוושינגטון הבירה. "סקנדל", סדרת מתח פוליטית מבית היוצר של שונדה ריימס, אומנם לא לקחה את עצמה יותר מדי ברצינות, אבל זו בדיוק הסיבה שכל כך אהבנו אותה.
קרי וושינגטון גילמה את אוליביה פופ, פיקסרית / יועצת משברים לבעלי התפקידים הבכירים ביותר בבית הלבן ומסביב לו. כן, גם היה לה רומן עם הנשיא, אבל זה רק חישל אותה עוד יותר. וכן, היא גם רצחה את סגן הנשיא, אילצה סגנית אחרת להתאבד ואמא שלה בכלל טרוריסטית. הזוי, אבל ממכר ברמות בלתי מוסברות.
קול עודף: "סקנדל" ו"המדריך לרוצח", סדרה נוספת של שונדה ריימס, מתרחשות באותו יקום טלוויזיוני. ולא, היקום הזה לא כולל את "האנטומיה של גריי". יש גבול.
"כן, אדוני השר" ו"כן, אדוני ראש הממשלה" (1988-1980, אמזון פריים וידאו, אפל TV)
גם לבריטים מגיע לצחוק על הממשלה שלהם, וייתכן שהם יודעים לעשות את זה הכי טוב מכולם. "כן, אדוני השר" וסדרת ההמשך "כן, אדוני ראש הממשלה" - שנתייחס אליהן כסדרה אחת - נחשבות לשתיים מהסאטירות הפוליטיות הטובות בכל הזמנים.
הן מתמקדות בג'ים האקר (פול אדינגטון), השר הבריטי לעניינים מנהליים – המשרד הכי חסר משמעות בממשלה, שמטרתו להילחם בבירוקרטיה ולשפר את השירות הציבורי. למרות כוונותיו הטובות של הפוליטיקאי הבינוני, האקר מרבה להתעמת עם הכפופים שלו, שמערימים עליו בכל הזדמנות והופכים את התפקיד שלו למיותר עם פייקים וספינים שמונעים רפורמות אמיתיות, ובעצם הוא נשלט על ידי הבירוקרטיה והבירוקרטים שהוא שואף למגר.
משרדי ממשלה חסרי משמעות ותכלית שהוקמו כדי לסדר ג'ובים? מי היה מאמין! לימים, בדרך לא דרך, זונח האקר את האידאלים שלו למען טובתו האישית וממונה לראש הממשלה, במה שנקרא להיכשל למעלה.
קול עודף: ב-2013 הופק ל"כן, אדוני ראש הממשלה" ריבייבל, אך הוא נחל כישלון חרוץ.
אזכורים של כבוד:
* "הממשלה" / "בורגן" (נטפליקס) – סדרה דנית על פוליטיקאית שנבחרת במפתיע לראש ממשלת דנמרק. נחשבת למציאותית ומשובחת במיוחד, בהנחה שפוליטיקה דנית היא כוס התה שלכם.
* "השורד המיועד" (נטפליקס) – קיפר סאת'רלנד, הפעם כשר השיכון האמריקני, ממונה לנשיא ארה"ב אחרי שכל צמרת הבית הלבן נהרגת במתקפת טרור. הוא לא יוותר לאחראים. יודעים מה? נוסיף לרשימה גם את "24" (דיסני פלוס), שם קיפר דווקא מציל את הנשיא. בדרך כלל.
* הדיפלומטית" (נטפליקס) – אומנם עדיין רצה (העונה הרביעית עלתה בשבוע שעבר) ועוסקת יותר בשגרירים. ניתן לה להסתיים ואז נחליט אם לשדרג אותה לקראת הבחירות הבאות.
* "פולישוק" (אפליקציית 12+) – גרסה ישראלית מודרנית ל"כן, אדוני השר", אם תרצו. גם אנחנו על המפה.