אומרים על טלוויזיה שהיא שקרנית. תיאטרון של חלומות. מכשיר שמעצב מציאות מבוימת, מתוסרטת ומלאה באפקטים. ההצגה הכי טובה בעיר, יגידו, ואם היא תיראה אותנטית - אנחנו נאמין. אם אמרו בטלוויזיה, זה בטח נכון. לא?
ובכן, ״הזמר במסכה״ היא ההצגה הכי מוזרה בעיר. הרי אפשר היה לקרוא לה ״תחרות קריוקי ותחפושות״ ולאזן את הפרופורציות, אבל במקום זה מתייחסים אליה כאילו היא הדבר הכי חשוב שקורה בתקופתנו. נו באמת, התחרות הזאת? גם אפשר לאכול חרא ואז לנסות לנחש מי חירבן אותו ומה משמעות הטעם, ובסוף לשדר בפריים־טיים ולקרוא לזה ״התוכנית שמשגעת מדינה שלמה״. אז מה?
ובכל זאת, ב״הזמר במסכה״ כבר עונה חמישית שמנתחים הבדלים בין תחפושות של נמלה לציפור. שיח חסר תוחלת המדיף חשיבות עצמית מזויפת מהזן הכי מנותק שיש. כאילו לא מדובר בפרלמנט מגוחך של חמישה מפורסמים חמושים בעטים ובמחברות, שכל אחד בתורו אוחז בטיעונים מפורטים מדוע הסושי הוא אורן חזן והעוף המוזר הוא אושר כהן, והנמרה היא או אדוה דדון או אלעד הגמד.
כי בתכלס, מאחורי המסכות והקלישאות אין לריאליטי הזה טיפת משמעות. ב״האח הגדול״ אפשר לחרטט משהו על שיקוף מציאות וכדומה, אבל ב״הזמר במסכה״ אין עומק ותוכן. סתם חבורת סלבריטאים שמתחבאים בתחפושות ושרים פלייבק באוטוטיון (אפקט שמתקן זיופים).
בהצגה שכזאת אי אפשר אפילו להבין למה העלילה מתפתחת כפי שהיא מתפתחת. נגיד, למה ההפקה והשופטים בחרו להדיח על הפתיחה דווקא את מאיה בוסקילה, שהתחבאה בתחפושת ברבור. אם מדיחים על פי השירה - אין כאן הגיון; ואם היו שיקולים אחרים - לא סיפרו לנו עליהם. אותה בוסקילה, באופן שמאוד לא הולם אותה, לא הופתעה או התבאסה מההדחה המוקדמת. גם מוזר.
״הזמר״ היא לא תחרות שירה אמיתית, אלא בידור מתוסרט אסקפיסטי ומיותר. וגם אם אופירה אסייג תצרח ושחר חסון יתפתל וצדי צרפתי יתקפל - ״הזמר במסכה״ לא תהיה יותר ממה שהיא. כלום בסושי. אוסקר ויילד האמין שאם יתנו לאדם מסכה - הוא יגיד את האמת. אבל ב״הזמר במסכה״ נותנים לכולם מסכות והם עדיין לא אומרים כלום.
״מי זה, מי זה, מי זה, מי זה?״, צועקים השופטים בקצב. ״מה זה, מה זה, מה זה?״, שואלים הצופים; אבל השאלה היא לא מי מתחת למסכה, אלא מי יושב מול המסך, ולמה. לרומאים היו לחם ושעשועים - לנו יש פלייבק ותחפושות. לפחות הלחם היה אמיתי.
הזמר במסכה - פתיחת עונה 5 | קשת 21:30
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו