"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל". כך אמר יצחק רבין על הבמה בכיכר, דקות לפני שמתנקש יהודי ירה בו שלושה כדורים וכרסם באלימות חלק מהותי ממדינת ישראל.
בעולם שבו איש כבר אינו טורח להוקיע או לבודד תופעות פסולות בקרבנו, כל ניסיון להציב מראה נתקל בחומה בצורה. תעז להשמיע ביקורת על אלימות צה"לית חריגה - והפכת למוקצה. תגנה בריונות או טרור יהודי - ותתויג כמעליל עלילות, שהרי אצלנו הכל טהור וזך. אגב, מנגנון ההשתקה עובד בשירות כולם: אסור לדבר על פשיעה במגזר הערבי, אסור למחות נגד חסימת כבישים בקפלן, ואסור לבקר את שורפי הניידות בהפגנות החרדים. ברגע שתעז לפתוח פה - תגיע פוליטיקת הזהויות ותדפוק לך אגרוף בפרצוף.
חנוך דאום, אחד שאין לו בעיה לחטוף אגרוף בפרצוף בשביל הצחוקים והאמירה, עשה אתמול משהו שלא עושים במיינסטרים של 2026. הוא העז לצייר בפרהסיה את נערי הגבעות בתור בקבוק התבערה של המדינה.
בפרק מופתי של הקומדיה המתוסרטת "החיים הם תקופה קשה" הוא העביר לילה על גבעת טרשים ועשבים שוטים לצד נערים חסרי גבולות, שחיפשו חיכוכים ואלימות, ראו את עצמם כשליחי האל ומגשימי התורה. "אף פעם לא הייתי בחווה אז אין לי חוות דעת על החווה", אמר דאום בתחילת הפרק, וכמוהו גם רוב הישראלים. אנחנו יודעים רק מה שמספרים לנו על החוות, ולא מספרים לנו הרבה.
על הגבעה התמקמה חבורת נערים בכיפות סרוגות גדולות, פאות מסתלסלות, עיזים וגדרות תיל. על השקפת עולמם למדנו בפרק דרך אזכורים חיוביים לרצח רבין, וקיטלוג של בן גביר בתור שמאלני מדי עבורם. בחשיכה יצאו הנערים האלה רעולי פנים וחמושים בכיפות גדולות, מקלות ואבנים כדי לבצע פוגרום לילי בכפר הערבי השכן. הם גנבו חמור, שרפו, ריססו, ניפצו והרביצו. כשחיילים הוקפצו לעשות סדר - גם הם חטפו מטר של קללות, מקלות, אבנים ובקבוקי תבערה.
"אי אפשר לעשות חביתה בלי לשבור כמה ביצים", הסביר הרב הקהילתי (שי אביבי) לחנוך דאום. "נהייתם מתנחלי צעצוע, שכחתם מה זה להיות מתיישב יהודי", הטיחו הצעירים המופרעים בדמויות השפויות של העלילה, רגע לפני שהם התהפכו גם עליהן.
"ככה זה כשרוכבים על הנמר - בסוף הוא טורף אותך", הבהיר דאום לצופיו בסוף הפרק. "אני מתנחל, גם המשפחה שלי, השכנים שלי והחברים שלי. אנשים טובים. שומרי חוק, משלמים מיסים, הולכים למילואים. המיעוט הזעום האנרכיסטי והקיצוני הזה - זה לא מי שאנחנו. הם לא מייצגים אותנו. 'וביערת הרע מקרבך'. אנחנו צריכים להתנער מהם, בעיקר בגלל שהם עושים דברים נוראים ואיומים, אבל גם בגלל שהם מוציאים שם רע לנו, המתנחלים".
המונולוג הזה תפס אותי חזק. במשך שנים נוהגים התקשורת, הפוליטיקאים והמתיישבים עצמם להדחיק, להסתיר, לעודד או להסביר את האלימות המתפרצת של אותם פורעי חוק. הם עצמו עיניים חזק כל כך, עד שלעיתים תהיתי לעצמי האם יכול להיות שכל מי שגר מחוץ לקו הירוק תומך במעשים הקיצוניים הללו? האם ייתכן שאין חפים מפשע בהתנחלויות?
אמש חנוך דאום היה לרגע הילד הזה שצעק בפריים־טיים של ערוץ 12 שהמלך עירום ושאלימות זו לא דרכה של מדינת ישראל.
החיים הם תקופה קשה - חנוך מגיע לגבעות | קשת 12, 21:45
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו