חיים ומעיין, שישי 16:00, קשת 12
יום שישי הוא יום מת בטלוויזיה הישראלית. פעם מזמן, ממש מזמן, זה היה היום לו חיכינו כי קיבלנו קצת דברים אחרים. היום מדובר ביום שהזכייניות הקריבו לטובת שאר ימי השבוע. תוכניות טפשת ומלמלת, מהדורות חדשות שעומדות במרכז השידורים, ומייד אחר כך עוד תוכניות דיבורים או שידורים חוזרים של תוכניות שלא הצחיקו כבר בשידור הראשון. מה שבזול, מה שאפשר בשידור חוזר - יתקבל בברכה. אפס השקעה ומחשבה. הגיוני, טלוויזיה היא עסק יקר, ובשישי בקושי 400 אלף אנשים צופים בטלוויזיה המקומית. לשאר יש חיים.
הימין ומגישי ערוץ 14 קפצו בשישי האחרון כאשר מעיין אדם ראיינה את נפתלי בנט ושיחקה איתו "אליאס". היא זכתה לשלל כינויים, וינון מגל אף הוסיף "העיקר שערוץ 14 הוא ערוץ תעמולה". מובן שזה היה עוד רגע טלוויזוני מביך, אבל צריך לזכור כמה דברים: כמו יעקב ברדוגו, לדוגמה, גם מעיין אדם איננה עיתונאית. המבוכה במקרה הזה היא לא של בנט, שיתראיין גם לאינסטגרם שלכם אם תזמינו אותו, ובטח לא של מעיין אדם, שאם היתה יכולה - סביר להניח שהיתה מציעה את ה"אליאס" למכירה עם קוד קופון. גם לקשת 12 אין מה לבוא בתלונות, כי זו הסחורה של ימי שישי. יש לכם הקוראים רעיון יותר טוב? תביאו.
יוצאת דופן במובן הזה היא "סוכן תרבות" של התאגיד. גם שם, בשישי האחרון, נרשם אחד הרגעים המביכים כאשר קובי מידן ושאול אמסטרדמסקי - שבעומקם האינטלקטואלי אינם מתאימים לרדידות הטלוויזיונית האופיינית - השוו זה עם זה את השכר שהם מרוויחים, ושניהם, יחד עם הצופים בבית, נעו בחוסר נוחות בכורסה.
אגב, מישהו יודע למה הפסיקו עם הסרט בערבית בימי שישי?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו