"ארבע חתונות": למה התאגיד צריך לממן ריאליטי נמוך מכספי המיסים?

ארבע חתונות, כאן 11 וכאן BOX

החלום הרטוב של כל מנכ"ל רייטינג הוא תוכנית שמייצרת סערת רשת נפוצה כבר בשלב הקדימון. עוד טרם שודר הפרק הראשון של "ארבע חתונות", וכבר זכתה התוכנית לגדוד מצקצקים ונעלבים ברשת החברתית. תוסיפו לזה מחשופים, בופה ורב מלצרים - וקיבלתם את מרכיבי היסוד של כל שמחה ישראלית.

הפרק הראשון הבריק בליהוק של דולב - עממית שמודעת לעממיותה, סוג של עינב בובליל בהתהוות, ובעיקר תפנוקית שלא סובלת שום דבר שהוא לא היא - מרוסים, דרך אתיופים וכלה באבא שלה: "אם אתה עושה סלפי אני רוצחת אותך". מכאן שלא היה קשה במיוחד למצוא משפט שיגרום לחרבו דרבו עדתי - בדיוק כמו שאדוני המערכת רוצים שנהיה, מסוכסכים זה עם זה.

אצל עמים אחרים, ריאליטי הוא לרוב 15 דקות של בידור נטול יומרות. בישראל 2026 החיים הם קליקבייט, ושום דבר אינו רק הדבר עצמו. כאן כל מתמודדת נשלחת כנציגת השבט למשחקי הרעב והקוסקוס, בזירת גלדיאטוריות מייק־אפ וצהלולים. לא עוברות עשר דקות מתחילת הפרק, וכבר נשלפים השואה, עזה, קראים, כתובה בארמית ומוזיקה מזרחית. הקריינות הסמי־אירונית של עלמה זק, הרכש החדש של העונה, לא מרככת את חתונת הדמים והחמין בבופה. אולי כוכבה מ"קופה ראשית" היתה צריכה לעשות את זה?

הכי קל להצטרף למקהלת הטהרנים והבומרנגים ולזעוק על "ירידת הדורות" בדרך לירידת המים. להתלונן על תוכנית טרשים שממומנת מכספי המיסים של התאגיד. אך כתמיד, המציאות מורכבת אפילו יותר מהכלות המוגזמות. עצם העובדה ש"בריידזילה" (הכלאה של "כלה" ו"גודזילה") הוא מושג - עם שלל הצווחות, ההטפסים (סטריאוטיפים) והמגה־דרמות על כלום בפיתה עם פסטה בתוך באן - היא די הגיונית בסך הכל.

בפרק מתגלה שאותן "בריידזילות" - דולב, עדן, ובואו, גם ליאורה "ההייטקיסטית" ודיאנה "הרוסייה", שמדברות עם "כפרה", "חיים שלי" ו"נשמה" כאילו כולן יוצאות השטעטל של מרקש - הן אותן לוחמות מג"ב, קרקל ומשטרה צבאית שעושות תשעה חודשים בעזה, ומילואימניקיות שיחזרו לעוד עונה בגיהינום, גם ללא אישור הבעל, בטרם יבוא פרי בטנן לעולם. זה לא הפורמט ולא המדיום - הבעיה היא העולם שמול המסך, ולא זה שמצטלם בתוכו בולס סושי, חמין ובורקסביצ'ה עם קצפת צמחית.

מדובר בדור שהעבר שלו רצוף בידודים, מסכות ומסכים, חרבו דרבו פנימי, חמאס בכיכר העיר וטילים מאיראן. דור שעתידו מעורפל יותר מסילון מכת"זית, ושהסיכוי שלו לקנות בית שווה לחלומות של המקום ה־25 ברשימת הליכוד להיכנס לכנסת ללא שריון של אבאמא. פלא שהדור הזה בוחר להשקיע באקסטרים אלכוהול חרבות על הדבר היחיד שמרגיש יציב בעולם הקרחנה שמחוץ לאולם?

לאורך הצפייה בפרק, שוב ושוב עלתה בי השאלה למה השידור הציבורי צריך לרדוף אחר רייטינג נמוך קומה וערך על חשבון כספי הציבור. מה שמקומם יותר זה שבאותו תאגיד מוצגת כרגע סדרה נפלאה על מורכבות היחסים במאה ה־21 בשם "מתי נתאהב?", ועליה בקושי מדברים.

מי שמחפש את חתונות מגש הכסף - שיבנה מכונת זמן. כי מהמקום שבו אנו צודקים לא צומחים פרחים, כפי שכתב עמיחי, אבל איפה שיש זבל טרשים והתולעים מגיחות מקומפוסט בוטיק - שם יצמחו הפרחים.