מה כל כך מפריע לכם ב"מזוודות ורודות"?

נכון, זה לא בדיוק מופת מוסרי שצעירות שביצעו עבירות חמורות זוכות למעמד של כוכבות – אבל די עם העמדת הפנים כאילו שהן המקרה הכי גרוע של סגידה לאנשים שלא בדיוק תרמו לחברה

מזוודות ורודות. צילום: צילום מסך מתוך הסדרה של yes

כל מי שאיכפת לו מצדק ומוסר מרגיש תחושה צורמת לאור הטיפול שלהן זוכות כוכבות פרשת "המזוודות הוורודות", שהבריחו סמים בשווי מיליוני שקלים: העונשים שנגזרו עליהן (34 חודשי מאסר לאוראל בן חיים, 22 חודשי מאסר לארבל מזרחי, ו-9 חודשים לעידן צאובר ולי פוני, שהומרו בעבודות שירות) קלים מאוד יחסית לחומרת העבירות בהן הואשמו (הפרקליטות דרשה מאסרים של 3-6 שנים בפועל), הן הפכו לכוכבות טלוויזיה ולידועניות המוזמנות לפודקאסטים ולאירועים.

אבל בואו לא נתחסד – המצב הזה הרבה פחות מזעזע מכפי שרבים מנסים לטעון. לא כי מה שהן עשו לא חמור – זה חמור. אלא כי אנחנו, כחברה, עושים את זה עם עבריינים כבר שנים, ולא רק בישראל.

הפשע מצטלם, מה לעשות?

קחו למשל את ג'רמי מיקס, שכונה "האסיר החתיך". האיש התפרסם בזכות תמונת מעצר שבה נראה פוטוגני במיוחד, ולאחר שיצא מהכלא הפך לדוגמן בינלאומי, השתתף בקמפיינים של מותגי אופנה, ואף הגיע לעבוד בישראל והצטלם עם בר רפאלי. מדובר בגבר שהואשם בתקיפה פיזית ופציעה של קטין, שוד ועבירות אחזקת נשק.

או ג'ורדן בֶּלְפוֹרט, עבריין מורשע שהונה משקיעים בהיקף עצום. במקום להיעלם מהתודעה הציבורית, הספר האוטוביוגרפי-למחצה שלו, "הזאב מוול סטריט" הפך לרב מכר ולסרט שובר קופות, וכיום הוא מרצה מבוקש שגובה עשרות אלפי דולרים להרצאה, אושיית רשתות חברתיות ואורח מבוקש בתקשורת העולמית.

גם בישראל יש דוגמה דומה: "האופנובנק" רוני לייבוביץ’, שהודה בשוד 21 סניפי בנקים והפך עם השנים לדמות כמעט מיתולוגית בתרבות הישראלית. אחרי שריצה את עונשו, הוא התראיין בתקשורת, העביר הרצאות, ואפילו השתתף בפרסומת לקטנוע והפך לכוכב מחזמר בתיאטרון הצפון.

אז אפשר בהחלט לחשוב שמה שעשו הבנות מפרשת "המזוודות הוורודות" הוא מעשה חמור. אפשר גם לבקר את האופן שבו מציגים אותן בתקשורת – בייחוד אם הכיסוי התקשורתי הופך אותן לגיבורות תרבות או מטשטש את חומרת המעשים. אבל התדהמה מעצם זה שהן מנסות לנצל את הפרסום שהן קיבלו? זו כבר עמדה טהרנית.

סלבריטאות מעולם לא הייתה פרס על התנהגות מוסרית. החברה שלנו נמשכת לסיפורי פשע ולדמויות קיצוניות, והפכה אנשים רבים בעלי ערכים מוסריים מפוקפקים לכוכבי תרבות עוד לפני הפרשה הזו. ואם באמת מאמינים בשיקום, קשה להסביר מדוע דורשים מאדם ששילם את חובו לחברה להישאר "העבריין ההוא" לנצח.

לא צריכים לאהוב את הבנות האלו או את מה שעשו. רק כדאי להימנע מהעמדת פנים שמדובר בתופעה חדשה או יוצאת דופן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר