מוריניו מרשה לנטפליקס לגעת בו - אבל הוא זה שמחזיק במושכות

מוריניו: המיוחד | נטפליקס

בימינו עושים דוקו על כל אחד. לא צריך להיות מיוחדים כדי לקבל סדרה שתסכם חיים ותרכב על תהילה מזויפת. רוצחים, עבריינים, זמרים של שיר אחד, ספורטאים זניחים או פוליטיקאים - כולם קיבלו סדרות דוקו בדמותם. ולכן, השאלה שצריך לשאול היא למה היינו צריכים לחכות עד עכשיו כדי לקבל סדרת דוקו על ז'וזה מוריניו. הרי אלוהים יש רק אחד, ומוריניו הוא סוג של אלוהים. אז מה - לא מגיע לאלוהים שיעשו עליו סדרה?

לא כולם יסכימו איתי, וזה הגיוני. מוריניו הוא טיפוס קשה לבליעה. או שאוהבים אותו עד אין קץ - או ששונאים אותו בטירוף. אין לזה אמצע. בתור אוהד של צ'לסי, המאמן הדגול שלט על הרגשות שלי במשך תקופה. עכשיו הוא שולט על הדוקו. שלושת הפרקים שעלו השבוע בנטפליקס מסכמים את הקריירה המפוארת שלו, אבל כצפוי - מוריניו הוא זה שמנהל את האירוע.

אמנם הוא העניק לנטפליקס גישה, אך המשיך להחזיק במושכות ולקבוע על מה מדברים (ההישגים) ועל מה לא (הכישלונות). לכן, "מוריניו: המיוחד" סובלת מניחוח של החמצה. הניסיון לעטוף את מורשת המאמן בנרטיב משומש ומאובק נראה תלוש, במיוחד כשברקע מוריניו כבר מהנדס את הקאמבק אל לב הקונצנזוס הספורטיבי. הרי בעונה הקרובה הוא יאמן את ריאל מדריד, וינסה לשכתב מחדש את הפרק האחרון בסיפורו. נסתרות הן דרכי האלוהים.