מיכל אנסקי: "אני לא סופרת ביסים - אני באה לאכול"

המטבח נפתח מחדש: העונה החדשה של "מאסטר שף נבחרת החלומות" (פרק הבכורה הערב בקשת 12) יוצאת לדרך, והפעם עם מתמודדים מוכרים ואהובים מכל העונות, שיקבלו הזדמנות שנייה לחזור אל המטבח בניסיון להשיג את הניצחון שחמק מהם בפעם הקודמת.

מי שיהיו ממונים על טעימת המנות והשיפוט שלהן הם מיכל אנסקי, אייל שני, יובל בן נריה ואבי ביטון, ולצידם חיים כהן כמעין מנטור שמלווה את המתמודדים בתחילת העונה, ולא כשופט קבוע.

עבור אנסקי מדובר בעונה מרגשת במיוחד, שבה היא חוזרת למפגשים עם אייל שני, אבל גם מתמודדת באומץ עם הקושי הפיזי שהיא חווה מאז שחלתה בפציאליס (שיתוק בעצב הפנים).

"במשך 16 שנים היתה לי הזכות להכיר אנשים שפשוט בישלו טוב לחברים ולמשפחה שלהם והגיעו לתוכניות כחובבים, ועכשיו הם חוזרים לתוכנית אחרי שזכו לתהילה ועשו את הדבר שהכי לא המלצנו להם לעשות - להיכנס לתחום שלנו ולעולם האוכל", צוחקת אנסקי בראיון ל"ישראל היום".

"חלק הפכו לשפים, פתחו מסעדות או התחילו לעבוד במסעדות, מנהלים קייטרינג או הפכו לשפים פרטיים, וכשהם מגיעים מולי עם מנה, אני שופטת אותם בצורה יותר מקצועית, יחד עם אייל ששופט לצידי, ויובל ואבי שהיו גם בעונה הקודמת. התגעגעתי לאייל טילים, לאכול ולדבר איתו על אוכל זה הקאמבק מבחינתי".

אני מבינה שלא הייתם בקשר?

"ניסינו, אבל זה מאוד קשה. האיש מתעופף בעולם ופותח מקום בכל יבשת. להחליף כמה מילים ולהסתמס בווטסאפ זה משהו שהצלחנו לעשות, אבל זה לא כמו לאכול ביחד. זו באמת חוויה רב־חושית ואור־קולית מבחינתי, כי אני רגילה לאכול ולדבר איתו על אוכל כבר כמעט שני עשורים. עכשיו חזרנו לעשות את זה שוב, ואנחנו מול מתמודדים שהם מקצוענים, ולא חובבנים. לא עם כישרון גולמי, אלא עם לקוחות ורשימות ספקים".

"האוכל היה מדהים"

אני מניחה שבין המתמודדים שמגיעים יש כאלה שחיבבתם יותר או פחות בעונות שבהן הם השתתפו. אתם מצליחים לנטרל את הדעות הקדומות ולשפוט מאפס?

"זה חייב להתחיל מאפס, אחרת אי אפשר, בטח בשלבים הראשונים, לשים בצד את תחושות הבטן או הגעגועים או הפייבוריטים שהיו. בריאליטי אמיתי זה לא יכול להיות מובא בחשבון, כי אז את לא נוכחת בסיטואציה, והדבר הכי חשוב בריאליטי זה נוכחות, להרגיש את זה.

"אנחנו נכנסים לאולפן, נדלקות המצלמות, ואנחנו נכנסים ליקום אחר עם חוקיות אחרת. אנחנו שם, הולכים לישון בלילה וחושבים על המנות, קמים בבוקר ונכנסים ליקום מקביל, שכל־כולו האנשים האלה שמבשלים לנו ואנחנו. זה נורא אינטימי".

אפרופו האוכל, מיכל מספרת על ההשלכות של האכילה השוטפת כשהיא מכריזה: "עליתי כמעט 5 ק"ג. אנחנו מגיעים בערך ב־6:00 בבוקר, וב־8:00 או 9:00 מתחילים לאכול, ולפעמים לא מפסיקים עד השעות הקטנות של הלילה. ובאמצע עוד עוצרים לארוחת צהריים וערב. ככה זה בכל עונה מחדש. החידוש הוא שבאמת חגגתי את זה, ואני מקווה שיראו את זה, כי זה חלק מהעונג שלי. אני לא סופרת ביסים - אני באה לאכול, ונראה לי שזה ניכר. והאוכל היה כל כך טוב".

השליחות הגדולה

לצד ההתרגשות הגדולה מהתוכנית, אנסקי מביאה איתה גם הרבה התמדה וחריצות - אך גם מתמודדת עם מצב לא פשוט: סיבוך שנגרם בפניה בעקבות הפציאליס שבו לקתה לפני כמה שנים. את הנושא היא הפכה לשליחות, ובקרוב אף תפתח מרפאה שתתמחה בנושא.

"עם כל המלחמה והסטרס השכיחות של זה ממש עלתה, ובכל שבוע אני מדברת עם לפחות שלושה אנשים שיוצרים איתי קשר. באמצע אוגוסט אני פותחת מרפאה בתל אביב שמתמחה בעצב הפנים, עם כל החידושים הכי רלוונטיים. אין מקום בכל המזרח התיכון שמתמחה בפציאליס ובסיבוך שלו".

איך את מרגישה היום?

"אני מרגישה מדהים, הרבה בזכות עבודה פנימית שעשיתי. אני סובלת בפנים מסינקנזיס, שזה סיבוך של פציאליס. ל־85% בערך הפציאליס פשוט עובר, וה־15% הנותרים חווים סיבוך - ואני ביניהם.

"עברתי טיפול לא נכון, לצערי, והעצבים גדלים אחרת, ואז זה הופך להיות כרוני וזה בעצם לא עובר. זה מציק, כואב, קשה לדבר. זה המצב כיום, אין לזה כרגע מרפא. אני עוברת תהליכים ופיזיותרפיה. בעצם אני פותחת לעצמי ולשכמותי מרפאה, כדי שארגיש שיש לי מקום שאני יכולה ללכת אליו ולהרגיש בו הקלה".

איך מתמודדים עם קושי בדיבור ובאכילה בימי צילום כאלה ארוכים?

"אין ברירה - ממשיכים קדימה. אף פעם לא עצר אותי מצב בריאותי, כולל שלושה היריונות שהיו לי מול המסך. זו הפקה ומחויבות ואחריות גדולה וחלק מהזהות שלי, וזה לא עצר אותי".