כוכבת "סברי מרנן" על סף דמעות: "לא רואים ולא סופרים אותי"

השחקנית עדנה בליליוס, המוכרת בין היתר מתפקידה כמרב חסון בסדרה "סברי מרנן", התארחה בפודקאסט "לא הכל אדיר" בהנחיית אדיר שטיבלמן. במהלך הפרק שיתפה בליליוס בתחושות המורכבות המלוות אותה בתעשיית הבידור, על אף הניסיון והשנים הרבות שצברה על המסך ועל במות התיאטרון.

בליליוס חשפה כי לצד ההצלחה והמוכרות הציבורית, היא חווה לא פעם תחושת שקיפות מול גורמים בתעשייה. "אני מרגישה בלתי נראית. ככה אני מרגישה - שלא רואים אותי, שלא שומעים אותי, שלא סופרים אותי, שלא מעריכים ושלא מכבדים. מאוד קשה לי עם זה", אמרה בגילוי לב, והסבירה כי התחושה הזו צפה בעוצמה במיוחד במישור המקצועי.

היא שיתפה במקרה שהתרחש שבועיים בלבד לפני צילום הפרק, בעת שהגיעה לאודישן לתפקיד משני של שני פרקים בלבד בסדרה חדשה, בשעה שרצתה להיבחן לתפקיד הראשי. "נכנסתי ופשוט התחלתי לבכות, ואמרתי שאני לא רוצה להיות שם. הבמאי והמלהקת ניסו לחבק אותי, והוא הסביר שהוא צריך לבנות אנסמבל. אמרתי לו שאני לא רוצה יותר להיות אנסמבל".

     

View this post on Instagram

           

A post shared by DABRU Studio • אולפן פודקאסטים (@dabru_podcasts)

הצל ומחיר התיוג המקצועי

ההתמודדות של בליליוס עם התיוג המקצועי החלה עוד בימיה הראשונים בפריים טיים. התפקיד של מרב חסון בסדרה "סברי מרנן" נכתב עבורה במיוחד בעקבות אודישן, אך לצד הפרסום הגדול, התפקיד קיבע אותה אצל מלהקים ובמאים רבים כמי שמתאימה רק לדמויות מוקצנות, רועשות ווולגריות.

"מרב פתחה וסגרה לי דלתות בו-זמנית", היא מסבירה. "במשך שנים אנשים ברחוב וגם במאים חשבו שזו אני במציאות. הרגשתי שרק לתפקידים של וולגריות או אובר-אקטינג אני מתאימה, וכאילו לא יכולה לעשות משהו אחר. ניסיתי לברוח מההשפעה הזאת, כי לא מנפתי את ההצלחה הזו אלא נרתעתי ממנה".

הצורך להוכיח את עצמה מחדש בכל פעם יוצר שחיקה נפשית גדולה. בליליוס מתארת את הקושי המתמיד לעמוד למבחן שוב ושוב לאורך השנים, תהליך שנחווה לעיתים קרובות כמעליב ולא מוצדק עבור שחקנים בעלי ניסיון רב, שנאלצים להתמודד עם חוסר יציבות תעסוקתית כבשגרת חיים.

ממוסקבה ועד המאבק בדימוי הגוף

במהלך הפרק חזרה בליליוס לפרקים מעצבים בקריירה ובחייה האישיים. היא סיפרה על התקופה שבה נסעה ללמוד משחק במוסקבה אצל הבמאי אנטולי וסילייב, חוויה שבה למדה משמעת נוקשה ודייקנות. "חמישה חודשים הייתי שם ולא נאמרה מילה לעברי, הייתי כמו אוויר. שם למדתי לבקש סליחה ותודה, ושם נסגר לי הפה הגדול שהיה לי".

לצד הלימודים, בליליוס דיברה בפתיחות על התמודדותה ארוכת השנים עם משקל ודימוי גוף, החל מילדותה כילדה גבוהה בירושלים ועד היום. היא שיתפה בהומור ובכנות בשינוי התזונתי והספורטיבי שביצעה לאחרונה, שבמסגרתו השילה מספר קילוגרמים, ובחולשה המיוחדת שלה לאוכל: "אין דבר שאני אוהבת יותר מרטבים. אני עושה מטבוחה חריפה כי אם היא לא תהיה חריפה - אני פשוט אשתה אותה".

בסיום השיחה התייחסה בליליוס גם למעמד התרבות והאמנות בישראל, והביעה ביקורת נוקבת על היחס לעוסקים בתחום. "אנחנו חיים במדינה שלא מעריכה תרבות ולא מכבדת חינוך", אמרה בנחרצות. "קשה מאוד להתפרנס בכבוד במקצוע הזה, ובני אדם בלי תרבות הם חיה מאוד נחותה בטבע".