ל"פאודה" יש אותה הבעיה כמו למזרח התיכון: אין תסריט ליציאה

פאודה - פרק סיום, עונה 5 | yes ופרטנר

בפרק סיום העונה החמישית של "פאודה" מצטטת מחבלת אירופאית (מלאני לורן) אמירה ישראלית שכיחה, כשהיא מנסה להסביר לדמויות הישראליות של הסדרה את הקונפליקט המוסרי ששכנע אותה להתנדב לבצע פיגוע טרור המוני. "אין אנשים בלתי מעורבים בסכסוך כזה. אמרתם את זה על הפלסטינים, אז למה אתם תמיד מופתעים כשזה מופנה לצד שלכם?"

ואולי, באמת כבר אין כזה דבר בלתי מעורבים בשני הצדדים - עד כדי כך שכמה רגעים אחר כך פינקו אותנו יוצרי הסדרה בסצנה מרגשת בהשתתפותו של עידן עמדי. שחקן בכיר בקאסט, שנלחם על באמת בחמאסניקים בעזה, נפצע בקרבות, השתקם וחזר לעצמו. בערך. כמעט כמו הדמות שהוא מגלם וכמעט כמו כל האחרים סביבו.

גם ליאור רז סיפר בעבר איך לקח אקדח בשבת השחורה וירד לעוטף כדי להציל חיים, בדומה לפעולות שעושה דמותו בשני הפרקים האינטנסיביים שתיארו את אירועי 7 באוקטובר. בסופו של דבר, הטשטוש הזה בין מציאות לבין תסריט טלוויזיוני הוא מה שהפך את "פאודה - הסדרה" למציאות של חיינו.

העונה הנוכחית של "פאודה", שהגיעה השבוע לסיומה, התקדמה בצל 7 באוקטובר. כמו במציאות - הטראומה הלאומית כל הזמן ריחפה מעליה. זאת היתה עונה שנפתחה בנקמת דם והסתיימה בעוד נקמת דם. כולם נקמו בכולם בעונה הזאת של "פאודה", כמו במעגל דמים בלתי נגמר. כמו בשגרה היומיומית של המזרח התיכון. יום בסל, יום בסל.

"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל", התפלל דורון קביליו (ליאור רז) בסצנת סיום העונה. יש סיבה שכל עונה של "פאודה" נגמרת בנקמות, תפילות או פצעים פתוחים, ואף פעם לא בסוף סגור ומוחלט. לדרמת מלחמה יש רק שני סופים אפשריים בטלוויזיה - ניצחון מוחלט או שלום - והמציאות עדיין לא סיפקה לתסריטאים אף אחד מהם.

לחדר הכותבים של "פאודה" יש אותה הבעיה כמו למזרח התיכון: אין תסריט ליציאה. כל מה שהיא יודעת לעשות - זה רק להילחם ולבכות. ל״פאודה״ צפויה בעתיד לפחות עוד עונה, שתיראה כנראה אותו דבר; וגם למדינת ישראל לא מצפה ״שלום עלינו״ בקרוב.

והנה החידה: למה דווקא העונה הזאת, כשהמלחמה האמיתית משודרת בחדשות בכל ערב, שברה שיאים והיתה לעונה הכי נצפית בתולדות yes? אולי כי התחלפו התפקידים - החדשות הפכו לבלתי נסבלות, והדרמה הפכה למקום היחיד שבו המלחמה מקבלת עלילה, היגיון, ואפילו תפילה אופטימית לסיום. אנחנו לא צופים ב״פאודה״ כדי לברוח מהמציאות; אנחנו צופים בה כדי לקבל את המציאות בגרסה עם במאי - כי את המלחמה הזאת אי אפשר להפסיק.