פאודה - עונה 5 (בחזרה ל־7 באוקטובר) | yes ופרטנר
מותר כבר ספוילרים על "פאודה"? כי אם כן, אני חייב לומר שהמוות של אלי (יעקב זדה דניאל) בפרק שעבר היה על הקו הדק שבין הרואיות לטמטום.
הטיזר לעונה החדשה של "פאודה". באדיבות YES
הוא יצא למשימה התאבדותית מטעם עצמו בתוך מתחם שורץ נוחבות, ירה, פגע, הביא הישגים מבצעיים ומודיעיניים - עד שנורה והחזיר את נשמתו לבורא הטלוויזיה.
דמותו ליוותה את הסדרה מאז עונתה הראשונה, אך הלכה וקמלה עד שלבסוף איבדה כל תוחלת לחיות. הוא מת אכול מבפנים על הכישלון הפרטי שלו - להגן על משפחתו, שנטבחה בביתם בשבת השחורה על ידי החמאסניקים הארורים.
עוד לא הספקנו להתאבל, ו"פאודה" חזרה השבוע לאחור. פרק כפול סיפק פלאשבק ל־7 באוקטובר והמון אש, עשן, דם וגופות מרוטשות. גיבורי "פאודה" עברו בין כל הצמתים שמזוהים עם אותו יום. על גדר הגבול הפרוצה, מחוץ למיגוניות המוות, בזיגזג שבין מחבלים חמושים על כביש 232, בין הנמלטים ממסיבת הנובה ועד הכניסה לקיבוצים השרופים.
נתרכז רגע בדמותו של אלי, שיצא מוקדם בבוקר כדי להילחם עם צוות טקילה על הגדר. מהחזית הוא הספיק להזהיר את זוגתו חגית וביקש ממנה להתמגן, אחר כך שלח לשם את חבריו סטיב ודורון, בדרך הספיק להציל חבר גוסס, הסתתר בגן ילדים, חיסל מחבל אחר מחבל אחר מחבל, ולבסוף הגיע באיחור ניכר אל ביתו שלו ומצא את חגית ואת ילדיה ללא רוח חיים. במקום להציל את משפחתו ואת נפשו, הוא בחר לשחק את הגיבור שעל הגדר.
אבל "פאודה" לא נתנה לדמות של אלי להיכשל. הוא הקריב. הוא בחר אומה על פני בית - בחירה טרגית־אצילה, שעליה התייסר בכל פרקי העונה הנוכחית עד למותו ההרואי. האיש שרץ אל האש והפנה עורף לביתו הוא המיתוס הגברי־לאומי המכונן: החלוץ, הלוחם, זה שעוזב את המשפחה למען הכלל.
אלא שהמוות של אוקטובר הפך את המיתוס על פיו. בזמן שאלי וגיבורי "פאודה" לחמו בחוד החנית, המשפחות נטבחו בבית. אלי מגלם בגופו את הרגע שבו ההבטחה הזאת התרסקה: גיבור שהציל כל כך הרבה, וחיסל עוד יותר - דווקא את ביתו שלו הפקיר. ככה הסדרה מייבאת את האשמה ואת האבל הלאומיים אל מעמקי הגיבור שלה, בלי להודות שהפעם הקונספציה כולה קרסה.
"פאודה" מגישה לנו את הטרגדיה של השביעי כפי שנוח לנו לבלוע אותה. עדיף לנו אחד כמו אלי כקדוש וכגיבור, ולא כאדם שהשאיר מאחור את חגית והילדים כדי להילחם על גדר פרוצה. כי כל עוד אנחנו עסוקים בגבורה שלו, איננו נדרשים לשאול למה הפסדנו בקרב, ולמה הבית כבר אינו מבצר. וזה באמת דבר בלתי נסבל מכדי להביט בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו