"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הסרט הזה מוכיח שמדינת ישראל נשארה תקועה במקום
"הסודות של לאשה" מספר את סיפורן של הנשים הישראליות שיצרו וקראו את השבועון המיתולוגי • מלבד ארכאיות חמודה, היצירה מציגה מראה עגום של החברה - שלא השתנתה לאורך השנים
הסודות של לאשה. צילום: HOT8

הסרט הזה מוכיח שמדינת ישראל נשארה תקועה במקום

"הסודות של לאשה" מספר את סיפורן של הנשים הישראליות שיצרו וקראו את השבועון המיתולוגי • מלבד ארכאיות חמודה, היצירה מציגה מראה עגום של החברה - שלא השתנתה לאורך השנים

עדי רובינשטיין
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

הסודות של לאשה, HOT 8 ו־HOT VOD

הדוקו על מגזין "לאשה" הוותיק עשוי וערוך כסרט תדמית שבאותה מידה יכול היה לשמש גם כסרטון ל"רפאל" או ל"ביטוח ישיר", רגע לפני שהמנכ"ל עולה להגיד כמה מילים באירוע חברה עם כתם טחינה על החולצה ולפני ההופעה של קרן פלס. נו, אתם יודעים: סרט שעשוי עם הרבה ראשים מדברים, גזרי עיתונים וממש כמו העיתון עצמו ארכאי במידה חמודה. כבר חשבנו שלא עושים כאלה. מצד שני, גם חשבנו שלא עושים יותר את "לאשה".

רק השמות והפרצופים השתנו, צילום: ארכיון התאגיד

אבל אם שמים בצד את הבחירות הקולנועיות, האירוע שנקרא "לאשה" הוא בהחלט נושא ששווה סרט דוקומנטרי. קשה להבין את הישראליות לאורך השנים מבלי שהמגזין הזה יהיה חלק בהסבר. הוא לא מספר רק את סיפורן של הנשים הישראליות, בין אם אלו שיצרו את העיתון לבין אלו שקראו אותו, הוא גם מביא הצצה לעיתונות הישראלית מעוד זווית, וכמובן הוא מזכיר לא אחת שפעם הוא שלט פה בשטח. לא סתם הוא עיצב פה דורות של קוראות.

אבל מה שבולט מעל הכל בצפייה בסרט הוא שעל אף שנדמה לנו שהתקדמנו לאן שהוא, הרי בסופו של דבר מדינת ישראל לא באמת צעדה קדימה כמו שהיא מדמיינת או רוצה לחשוב על עצמה. את תחרויות מלכות היופי החליף האינסטגרם, את הצעירות שפעם חשפו חזה בהסתר ניתן למצוא בלחיצת כפתור בטלפון הנייד, נשות החברה - כפי שקראו להן פעם - יוצאות בימים אלו עם אייל וולדמן ועמוס לוזון, רק השמות והפרצופים השתנו. מה בכל זאת השתנה? הפרינט שממשיך להילחם על חייו לאחר שפעם הוא שימש כמלך הבלתי מעורער.

ורק הפרינט נאבק על חייו, צילום: יואל זוהר

כל מבט רטרוספקטיבי על משהו מעורר בעיתיות. נכון, את "לאשה" שפטו לחומרה גם בזמן אמת, אבל בפועל, כפי שנאמר לא אחת בסרט, כולם וכולן קראו אותו. קל להסתלבט עליו ועל מי שקרא אותו, אבל את ההצלחה שלו אף אחד לא הצליח או יצליח לשחזר אי־פעם. ועם הצלחה, כידוע, קשה מאוד להתווכח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...