כן ביבי, לא ביבי: למה החדשות בישראל לא עוברות הלאה?

מאז ומתמיד אהבה הטלוויזיה הישראלית להגיע לפריפריה כמוצאת שלל רב. מצד אחד, אנשי הטלוויזיה ייצגו את הביקורתיות כלפי הממשלה, בטח אם מדובר בממשלה ימנית, ומצד שני היו אלו תושבי הפריפריה שהתעקשו להדגיש שהם בעד הממשלה הימנית: פעם זה מנחם בגין ופעם זה בנימין נתניהו.

ההתנגשות הזאת הפכה לחומרים שמהם עשו כתבות מגזין ארוכות, בעיקר בסוף השבוע, ואם אפשר להוסיף מבטא מזרחי כבד שצועק בקול נגד המערך או השמאל - בכלל קיבלנו את כל החבילה.

המשימה העיתונאית אינה קשה במיוחד: מצלמה, מרכז מסחרי, טופס טוטו, ושאלה אחת קטנה: "האם תצביעו לביבי גם הפעם". זריקת הגפרור נעשית בחיוך ותוך מבט חושב ומעורער של הכתב. ומכאן, רק השמות והפרצופים מתחלפים, כבר עשרות בשנים. התשובות, אגב, אף פעם לא.

לפני כמה שבועות היתה זאת הילה מור־יוסף ב"אולפן שישי", שרגע אחרי שהתלוננה על המצב במדינה, ובקריית שמונה בפרט, הודיעה שזה לא משנה והיא תמשיך להצביע ביבי.

פעם, היו מי שחושבים שהיא טועה, יושבים בסלון ביתם וצוחקים עליה. אבל החיים השתנו, ועכשיו כבר באותו הרגע ממש עולים פוסטים ברשתות החברתיות, ואז מתחילים הדיונים וכל הרפש יוצא החוצה. חלק צחקו על מור־יוסף, וחלק ביקשו לתמוך בה בעמוד הבית שלה בפייסבוק.

מה שפעם היה פרצוף גנרי של פריפריה הפך בעידן הרשתות החברתיות לאדם אמיתי שאולי לא ניתקל בו ברחוב אם איננו גרים בקריית שמונה, אבל הוא בהחלט קיים ברשתות החברתיות. הפלטפורמה אולי השתנתה, הקיטוב בעם - לא ממש.

הקורבן של השבוע האחרון היתה גלית ברי, שעלתה לשידור אצל אייל ברקוביץ' ומוריה אסף ברשת 13. מדובר באם חד־הורית שטענה כי בבחירות הללו היא לא תצביע לביבי נתניהו, סופי־סופי עכשיו עם הקובץ. ואז הוסיפה שהיא מצפה מתושבי תל אביב להפגין עבורה ועבור תושבי הצפון. במילים אחרות: היא ציפתה שהקפלניסטים, שיאני ישראל במילואים, יפגינו עבורה נגד הממשלה הנוכחית.

מה שבעצם קורה, וחבריה לליכוד ולעיר טענו שזה הורס את המדינה. כשנשאלה ברי למי תצביע אם לא לביבי, אמרה שאין אחד כזה כי היא מיואשת.

חייבים להודות - זו טלוויזיה קלה ומשעממת. לא כי תושבי קריית שמונה משעממים כמו שאמר פעם ביבי לאחת מהן, אלא כי היא לא מחדשת ולא מביאה שום נקודת דיון אמיתית.

זה לא משנה אם הכתבה היא בקריית שמונה או בבית שאן (ב"תאגיד" השוו השבוע במהדורה המרכזית בין בית שאן של מערכת הבחירות של שנות ה־80 לזאת של 2026. לא להאמין, איזו הפתעה, כלום לא השתנה. לא רק האנשים, גם המרצפות והבתים לא).

ההגירה השקטה מקריית שמונה היא הרבה יותר מעניינת מעוד ראיון של "כן ביבי לא ביבי", העובדה שהצפון גוסס מבחינה תיירותית ואנשי המרכז מעדיפים את קפריסין ויוון היא נקודה כלכלית כואבת.

אבל למה לאתגר, למה לנסות להביא משהו שלא עשו בטלוויזיה הישראלית כבר לפני 50 שנה? ולחשוב כמה כתבות שכאלו עוד מחכות לנו עד הבחירות.