זה בכל מקום: ניב סולטן היא האלכוג'ל של הטלוויזיה הישראלית

המתמחה - פרק בכורה כפול | HOT ו־NEXT

הם שמו כאלה בכל פינה של בית החולים - במסדרונות, במעליות, בשירותים ובחדרי הניתוח. בכל מקום, בכל מעבר ובכל מרפאה תמצאו היום שפריצרים עם נוזל חיטוי - כדי שנוכל למלא את ידינו באלכוג׳ל רפואי, שלא יגרום לנו להבריא, אך לפחות יעזור כדי שנרגיש מוגנים וחזקים.

מצד שני, אם כבר התגלגלנו עד בית חולים, אז לא בטוח שכמה שפריצים של נוזל מסתורי על היד באמת ישמרו עלינו ממחלות שמסתובבות באוויר הבניין.

במטאפורה הזאת ניב סולטן היא אלכוג׳ל יוקרתי בריח חריף. היא תעשה את העבודה, תלכלך ידיים, אבל היא לבדה לא מספיקה כדי להגן עלינו. רוצה לומר, זה שסדרה כלשהי מתהדרת בניב סולטן בתור השחקנית הראשית - לא בהכרח אומר שהיא שווה משהו. לא כל ניב מניב הצלחה.

הואיל וכך, כדאי לבחון את ״המתמחה״, דרמת המתח הרפואית שעלתה אתמול ב־HOT, במבט רחב יותר. סדרות עם ניב סולטן יש בשפע, היא כנראה השחקנית היחידה במדינה שיותר עסוקה מרופא במחלקת טיפול נמרץ. היא כמו אלכוג׳ל - יש אחת כזו בכל חדר - אבל דרמת בית חולים ישראלית זה כבר מקרה נדיר בהרבה.

סיפור המסגרת העונתי הוא כזה: ניב סולטן היא כירורגית צעירה ומצטיינת, שעובדת משמרות ביחידת ההשתלות, שם בונים עליה לגדולות.

אבל אז, כתוצאה מהחלטה שנויה במחלוקת להציל בכל מחיר את חייו של מטופל קרוב אליה - היא נסחפת לתוך העולם האפל של שוק תרומות האיברים והניתוחים הבלתי חוקיים.

המשטרה מתחילה לחקור, הקולגות מהמחלקה שלה גם מעורבים, הכסף מנצנץ והדרמה אמורה להסתיים בתום 7 פרקים בני 45 דקות כל אחד.

"המתמחה" לוקחת את הז׳אנר הרפואי הנדוש למחוזות היותר פליליים ואפלים שלו ומאתגרת את רף המוסר של גיבוריה. רוב הדמויות בסדרה הן פשוט חארות של אנשים, גם אם רובן מצילות חיים לפרנסתן. בקיצור, כשאומרים לכם ״יד שנייה מרופא״ - תקוו שלא מדובר באחד מהרופאים האלה.

כדי להוציא רגש ודאגה מהדמות שמגלמת סולטן, כתבו לה בתסריט אחות צעירה עם צרכים מיוחדים. היא אמורה לטפל בה ולהתמודד עם הבעיות.

לכאורה, הטריק הכי פשוט בארגז הכלים של תסריט טלוויזיוני כדי לסחוט רגש מהצופה. ועדיין, ברוב הזמן האינטראקציה הרגשית ביניהן מרגישה חלולה, אנמית ומזויפת - כמעט כמו הדם האדום שזולג בניתוחים המבוימים שמתבצעים בסדרה.

"המתמחה", כמו כירורגית עייפה, חותכת לאט ובמדויק את הסיפור שהיא מספרת לצופים. לא מתפזרת, אבל כן מתקדמת בעצלתיים ומתבססת על דמויות חד־גונית מדי; כל אחת בהן אוצרת בתוכה רגשות עצומים, שלא מצליחים להתפרץ החוצה.

"המתמחה" אולי סדרה טובה, אבל ללא ניב סולטן לא בטוח שהמנותח (זאת אומרת, אנחנו, הצופים) היה שורד את הניתוח.