ערוצי החדשות מאדירים עבריינים - והציבור משלם את המחיר

סיקור מעשי אלימות | כל הערוצים

כשהיינו תמימים חשבנו ש"ילד עבריין" זה אחד כמו מיקו מ"צ'רלי וחצי"; פושטק, שבמקסימום עוקץ במשחקי קלפים. אבל המיקו של היום הוא סטאר בטיקטוק; הוא וחבריו מתעדים את הקאטלות ומתייגים, מצטלמים עם השלל, שותקים בחקירות ומדברים בראיונות פודקאסט. מיקו היום נותן אגרוף ביד ימין, ועם יד שמאל מחזיק ת'כיפה שלא תיפול. נודר ודוקר. האשטאג פשע.

"הוא סוחף, הוא כריזמטי והוא רוצח", פתחה אילנה דיין את הפרק האחרון של "עובדה", והתגאתה בראיון בלעדי שהשיגה עם "רוצח מסוכן, אלים ומתוחכם - אחד העבריינים הכי כבדים בארץ". הפושע חבש מסכה כחולה, שהסתירה חצי מפניו והעניקה לראיון המפוקפק הזה וייב מסתורי וסקסי. "האתרוג", היא כינתה אותו, ודגדגה בעדינות את הפיטם.

"כשאני והילדים בשכונה היינו רואים מישהו נעצר, בשבילנו הוא היה וואו. החלום שלי היה להיות זה שמובל ככה לזינזאנה", הוא סיפר לאילנה על ילדותו, והיא - כמו פרדס אחרי הגשם - ביקשה לשמוע הכל: איך ברח שלוש פעמים מהכלא וכיצד הפליל את סלב הפשע הנודע אסי אבוטבול. אחד שכל העבריינים שואפים להיות כמוהו - כי הוא מאוד מפורסם.

אבוטבול נהיה מי שהוא, בין השאר הודות לכבוד שקיבל מהתקשורת. פרסום מנציח דמויות כאלו בתור מודל לחיקוי. להיות עבריין זה ממש קול, ולשבת בכלא זה מזמן לא כתם. וכשאילנה דיין מראיינת אותך, היא לא תשאל שאלה אחת על הרצח הכפול שהמרואיין שלה ביצע לכאורה במהלך בריחתו מהכלא, אך מעולם לא הורשע עליו.

גיבורי התרבות הם עבריינים מורשעים. נגיד, מרדכי דוד שבשבוע שעבר נכנס על חמור לבן לאולפן "הפטריוטים" וסיפר בשידור על "המיליציה" שהקים ותיאבק בכנופיות הילדים של דרום תל אביב. "מה תעשו להם?" התעניין ינון מגל, ודוד ענה: "נבוא למקומות של הכנופיה שלהם, ונאמר להם בפנים: את הפוזות תעשו על אנשים אחרים".

כשמגל הזכיר כי הילדים האלימים מקושרים לארגוני פשיעה, הרגיע דוד: "אנחנו יכולים להביא עבריינים יותר כבדים מהם, שבשנייה ירגיעו אותם". "מרגש אותי שיש בן אדם כמוך", רטט המגל.

כולם מתרגשים מעבריינים. אחד כמו אשר בן עוז, שישב בעבר בכלא, זוכה לחיבוק תקשורתי נדיר, למרות במקביל הוא מנהל מאבק משפטי נגד מעצר נוסף שצפוי לו. והיי, לפני חודש אצל אילה חסון ראיינו איזו גברת שנמצאת במעצר בית כי ירתה בבעלה אחרי שבגד בה - וחגגו בפרומואים כאילו זה הישג עיתונאי.

במהדורת מוצ"ש של 12 הקדישו אמש כתבה נרחבת, שחקרה אלימות בקרב בני נוער, אך התרכזה בהאדרה מתובלת באימה של כנופיות הילדים עם הסכינים. מה שמבוגרים רואים ככתבה מדאיגה על תופעה, אחרים רואים בתור פרסום בחינם עבור כנופיות מסוימות (למשל, SSQ), ששמן הוזכר שוב ושוב וכעת הם מאוד מפורסמים. ופרסום, זה הכי חשוב בעולם הפשע.

פעם האשמנו סדרות, סרטים ומשחקי וידאו כמי שמדרדרים את הנוער. אבל ילדים יודעים שסדרות מתוסרטות ומשחקי מחשב זה בכאילו. לעומת זאת, בחדשות וברשתות החברתיות מראים להם את הדבר האמיתי ומרוממים את מעמד העבריין. בינתיים, מערכת החינוך לא מתפקדת, והילדים גדלים במציאות של מלחמה מתמשכת, סופגים מסרים על כוח פיזי ונקמות, מסביבם נשק בכל פינת רחוב ומסכים שמשדרים אלימות מסביב לשעון. אז וואלה, מי מתעסק? זה מיקו.