הסדרה הזו נהדרת - אבל לא מתאימה לכל אחד

האלק הוגאן: אמריקני אמיתי, נטפליקס

אם גדלתם בשנות ה־80 וה־90, וסביר להניח שגדלתם בתקופה הזאת,האלק הוגאן היה שם שנתקלתם בואם רציתם או לא. בתקופה שעוד ראינו היאבקות בערוץ המזרח התיכון בשבתות בערב ועד כניסת הטלוויזיה בכבלים, במוקדם או במאוחר, כולנו צפינו במתאבקים מפוצצי הסטרואידים, המרוחים בשמן תינוקות וצועקים למצלמה כל מיני שטויות.

בחודש יולי האחרון נפטר טרי בלואה, הלא הוא האלק הוגאן, והחדשות הגיעו לכל מקום על הפלנטה שלנו. מאוסטרליה ועד פתח תקווה, מניו יורק ועד אפריקה. הוגאן היה הסמל של ההיאבקות המבוימת. למזלם של יוצרי הסדרה הדוקומנטרית בת ארבעת הפרקים על הוגאן, הם היו שם עד שהוא גמר את הסיבוב שלו על פני האדמה. חלומו של כל דוקומנטריסט.

הסדרה הזאת היא כמובן לא לכל אחד ואחת, בטח אם אתם לא בעניין של מכות (למרות שאם אתם ישראלים שחיים כאן בשבועיים האחרונים, סביר להניח שאתם כן), אבל יש פה פיסת "אמריקנה" אדירה. כל מה שרקוב, כל מה שזוהר, כל מה שמוכר וכל מה שניתן להכניס לגוף, הכל מגולם בדמות הזאת של הצאצא למהגרים איטלקים, שהפך לסמל של אמריקה הלבנה והצבועה וידע לתרגם את זה למאות מיליוני דולרים. לאורך כל הקריירה שלו הוא שידר את התדמית המזויפת של איש משפחה, שמתאמן, מתפלל ולוקח ויטמינים. אבל בסוף הוא בעיקר בגד באשתו עם כל מה שזז, הכניס לגוף ובעיקר לאף כל מה שניתן, והשרירים האלה לא היו מוויטמינים.

אה, וגם דונלד טראמפ מתראיין לסדרה, כי הקריירות של השניים נפגשו לא אחת. הוגאן שילם מחיר על תמיכתו בטראמפ בפעם האחרונה שהופיע מול קהל, באירוע היאבקות בלוס אנג'לס. הוא נכנס לאולם, בטוח שהוא עומד להתקבל בתשואות. במקום זה הוא זכה לקיתונות של בוז וקללות, ונעלם מאחורי הקלעים. לסחורה שלו במדינות ה"כחולות" של ארה"ב כבר לא היה ביקוש. כמה חודשים לאחר מכן, אחרי עוד ניתוח בגופו החבוט, הוא מת ואיתו ארה"ב שפעם הוא היה אחד המייצגים הבולטים שלה.