בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו של גדי פניבילוב, משתתף עונת העשור של "האח הגדול", שדרש להכיר בתקופת שהותו בבית כיחסי עובד-מעסיק. השופט דניאל גולדברג קבע כי השתתפות בתוכנית ריאליטי אינה "ביצוע עבודה" אלא "השתתפות בתחרות מתוך ציפייה לחשיפה, פרסום ואפשרות לזכייה בפרס". בנוסף לדחיית התביעה, חויב פניבילוב לשלם לכל אחת מהנתבעות - אנדמול ישראל ורשת מדיה - הוצאות משפט בסך 12 אלף שקלים.
העונה ה-10, התביעה והדחייה
גדי פניבילוב, שהשתתף בעונה העשירית של "האח הגדול" בין ינואר לאפריל 2020 והגיע עד שלב הגמר, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה במטרה להכיר בתקופת שהותו בבית כיחסי עובד-מעסיק. במסגרת התביעה דרש שכר עבור שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, ופיצוי על התעמרות תעסוקתית. בית הדין דחה את התביעה במלואה.
השופט דניאל גולדברג קבע כי "מכלול העשייה של התובע בבית האח הגדול אינו 'העמדת כוח עבודתו לרשות' אנדמול, אלא השתתפות בתחרות". בהמשך נכתב בפסק הדין: "השתתפות ב'תוכנית האח הגדול' אינה 'ביצוע עבודה' אלא השתתפות בתחרות מתוך ציפייה לקבל חשיפה, פרסום ותוחלת של זכייה בפרס".
"המצלמות עובדות בשבילי"
לטענת פניבילוב, השהות בבית הייתה למעשה עבודה במשרה מלאה ויותר. במהלך הדיון תיאר את חוויית ההשתתפות במילים: "העבודה הייתה לאורך כל שעות היום, יש עליי מיקרופון, כל עוד יש עליי אני עובד". הוא הוסיף: "בוודאי, אם יש לי מיקרופון מצלמים אותי, המצלמות עובדות בשבילי, הרי אם אני הולך המצלמה מסתובבת יחד איתי".
על בסיס לוגיקה זו חישב פניבילוב את התביעה: לטענתו, מאחר שלמשתתפים מותר לישון רק בין 01:00 ל-09:00, כל שאר 15.5 השעות ביממה נחשבות לעבודה. הוא ניכה רק חצי שעה הפסקה ביום, "כי עישנתי סיגריה ונחתי", ועל בסיס זה חישב את התביעה לגמול שעות נוספות ועבודה במנוחה השבועית.
מעבר לטענות בעניין שעות העבודה, פניבילוב טען גם להתעמרות תעסוקתית. בין הפגיעות שמנה: לינה משותפת עם דיירים רבים, נוכחות עכברים בחדר השינה, חשיפה לריח חריף של קנאביס, משימות פוגעניות - ובהן שהייה בכלוב קטן עם משתתפים נוספים למשך יומיים - ואכיפה כוחנית של איסור על שינה בשעות מסוימות או הסרת המיקרופון.
עמדת ההפקה: "משחק טלוויזיוני, לא יחסי עבודה"
חברות ההפקה אנדמול ישראל ורשת מדיה טענו מנגד כי מדובר במשחק טלוויזיוני, לא בהעסקה. הן הצביעו על הסכם ההשתתפות שעליו חתם פניבילוב, ובו נכתב במפורש: "הופעתו כמשתתף בתכנית אינה נחשבת להעסקה ואינה יוצרת יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים".
על פי ההסכם, התמורה ששולמה לפניבילוב לא הייתה שכר אלא החזר הוצאות חלקי - 1,900 שקלים עבור כל שבוע מלא בבית, ובלשון ההסכם: "סכום זה מהווה החזר חלקי להוצאותיו של המשתתף במהלך שהייתו בבית". בנוסף, קיבל המשתתף תשלום חד-פעמי של 3,000 שקלים לרכישת ביגוד, ואת האפשרות לזכות בפרס הגדול של עד מיליון שקלים.
נציגת ההפקה תיארה לבית הדין את שגרת היום בבית, כדי להמחיש את ההבדל מיום עבודה רגיל: "מ-9 בבוקר עד 10 יש שעת התארגנות, זאת השעה ביום שיש בה מים חמים והדיירים שנמצאים בבית צריכים להתחלק במים החמים. אפשר להתקלח גם אחר כך, מי שלא אכפת לו להתקלח במים קרים מתקלח במים קרים, או מוצאים כל מיני המצאות עם תמי 4". היא הוסיפה: "כשאין משימה או שעת תקציב או העמדה להדחה - אין סדר יום, הדיירים עושים מה שבא להם, הם ממציאים את התוכן, הם מדברים עם עצמם".
"המניע המרכזי היה החשיפה"
השופט גולדברג ציין בפסק הדין כי גם אם פניבילוב היה קרוב לזכייה בפרס הכספי, המניע המרכזי להשתתפות היה הפרסום והחשיפה הציבורית. השופט הפנה בעניין זה גם להשתתפותו של פניבילוב בתוכנית ריאליטי נוספת לאחר תום השהות בבית.
באשר לטענות ההתעמרות, קבע בית הדין כי משתתפי התוכנית מסכימים מראש לפגיעות משמעותיות בזכויות יסוד - בכלל זה זכות לפרטיות וחירות - כחלק מאופי הפורמט. מסיבה זו, נכתב בפסק הדין, לא ניתן להחיל על המקרה את דיני ההתעמרות התעסוקתית הרגילים החלים על מקומות עבודה.
בסיום פסק הדין, נדחתה התביעה במלואה. פניבילוב חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 12 אלף שקלים לכל אחת משתי הנתבעות - סך הכל 24 אלף שקלים.