יום אחד בשנה שהטלוויזיה מעניינת: שני סרטי שואה שחייבים לראות

שידורי יום השואה, כל הערוצים

יש מעט מאוד ימים בשנה הקלנדרית הישראלית שמאחדים את הציבוריות. הנה, כבר עכשיו אומרים לנו שטקס המשואות מעורר ויכוח, ויש כאלה שדורשים לא לצפות בו לנוכח האנשים שנבחרו להשתתף בו. אם פעם טקס המשואות היה אירוע של 100 אחוזי רייטינג, הקיטוב בחברה הישראלית מקשה גם עליו להיות גורם מאחד. אולי שיחלקו פולנטות של אסף גרניט תוך כדי הטקס.

שידורי יום השואה היו ונשארו המקום הזה שבו ישראלים צופים בטלוויזיה כמו פעם. נכון, יש נטפליקס וכו', אבל מבחינה מסורתית הישראלים מעדיפים לצפות בתכנים טלוויזיוניים כאילו אנחנו בעידן האנלוגי. יש, כנראה, רק יום אחד בשנה שהטלוויזיה בו כל כך איכותית.

עכשיו, זה לא שהמשימה קלה. מצד אחד, הקשב הציבורי לנוכח השנתיים הנוראיות שעוברות על מדינת ישראל, והעובדה שההקשרים לשואה נשמעו לא אחת סביב אירועי 7 באוקטובר, העלו שאלה עד כמה אנחנו פנויים רגשית לעסוק בעניין הזה. לא רק כמקור להשוואה למה שמתרחש עכשיו בישראל, אלא כנושא, במקרה הזה טלוויזיוני, שעומד בזכות עצמו. ובכלל, האם ילדים ובני נוער שגם ככה חיים בעידן בעייתי, צריכים לצרוך עוד תכנים לא קלים?

צד נוסף הוא הטכני־בירוקרטי. ניצולי השואה כבר הולכים ונעלמים, והיכולת להביא עוד ועוד סיפורים מצטמצמת. ריבוי כלי התקשורת מאפשר להגיע לעוד ועוד סיפורים, אך בעידן שבו סדרות רשת הן להיט שמבוסס על שתי דקות ריכוז, איך מספרים סיפורי שואה בעידן הנוכחי. בחרתי להתמקד בשתי יצירות, שמומלץ לצפות בהן בטלוויזיה שלנו ביממה הנוכחית ובכלל.

"נער יהודי גאה" ששודר אמש בבכורה בכאן 11 ושניתן לצפות בו עדיין ב־VOD של התאגיד, הוא סיפור מוכר למדי על הרשל גרינשפן, שמעשיו שימשו זרז לאירועי ליל הבדולח. סיפורו סופר לא אחת, אבל מבחינה טלוויזיונית, חייבים להגיד מייד, התוצאה היא כזאת שחייבים לצפות בה, גם אם אתם מכירים את הסיפור וגם אם לאו. מעט מאוד סרטים מצליחים להגיע לפסטיבלי סרטים יהודיים אבל גם לפסטיבל סרטים גאים של קהילת הלהט"ב, במקביל.

גרינשפן הוא זה שרצח 10 חודשים לפני פרוץ מה"ע השנייה את הדיפלומט הנאצי הזוטר בשגרירות גרמניה בפריז, אירוע שהצית על פי הנרטיב ההיסטורי את אירועי "ליל הבדולח" בגרמניה. בסרט עולה השאלה אם היה מדובר באמת ברצח פוליטי או שמא באהבה נכזבת בין שני גברים שהסתיימה כפי שהסתיימה, והצופה נסחף בשאלות שצצות לאורך כל הסרט. חשוב לציין גם את עבודת האנימציה המעולה כרגיל של מיכאל פאוסט ודויד פולונסקי.

"המהפנט מבוכנוואלד", סדרת דוקו שניתן למצוא ב־VOD של yes, היא דוגמה לתחקיר מצוין שמצליח לחדש, גם אם שלושת פרקי הסדרה אינם אחידים ברמתם. הסדרה מביאה את סיפורו של ד"ר אדווין קצן־אלנבוגן, רופא שזכה להערכה מרובה על עבודתו עד שהפך על ידי הנאצים לרופא ופסיכיאטר במחנה הריכוז בוכנוואלד.

יוצרי הסדרה מספרים שהוא גם היהודי היחיד בהיסטוריה שהורשע בפשעי מלחמה נאציים. היצירה מעלה כמה שאלות, אבל לא מצליחה לענות על כולן. עם זאת, מדובר בסיפור מרתק וראוי לצפייה גם בימים שהם לא יום השואה.