זיכרון השואה בישראל עוצב כסיפור מכונן של חורבן, תקומה וגבורה והפך ליסוד מרכזי בזהות הישראלית. אולם הזיכרון הקולקטיבי לא נותר קבוע, אלא השתנה בהתאם לתמורות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות. הסרט "הפוליטיקה של הזיכרון" יוצא למסע היסטורי-תרבותי הבוחן כיצד השתנה זיכרון השואה.
היוצר דוקי דרור שם דגש על טבח 7 באוקטובר והחרדה מפני איום קיומי מחודש, לצד התחזקות נרטיבים בינלאומיים המאשימים את ישראל ברצח עם, מציבים את זיכרון השואה בלב מחלוקת פוליטית עולמית.
"הסרט הוא סיפור מתגלגל. ליאת, המפיקה של הסרט הגיעה יום אחד עם עבודת הדוקטורט של בנה תום אשד, שעסקה באופן שבו עוצב זיכרון השואה בישראל. זאת היתה זווית חדשה, שקיבלה עוד טוויסט אחרי 7 באוקטובר, כשבעולם התחילו להשתמש בדימויי השואה לתיאור המלחמה שלנו בעזה ובהאשמת ישראל ברצח עם. הסרט הוא המסע שמנסה להבין מה קרה לזיכרון השואה במשך 80 שנה ואיך הוא התהפך פתאום עכשיו.
"הסרט היה מלא הפתעות כי זה נושא שכמעט ולא מכירים. למשל גיליתי שזיכרון השואה עמד בבסיס כמה מההישגים הבולטים של המדינה כמו פרויקט הגרעין והיכולת לממן אותו. זה מעניין לראות עד כמה הזיכרון של השואה לא היה מעולם אחיד אלא תוצר של מאבקי כוח, בחירות פוליטיות ונרטיבים מתחרים שקשורים למקום וזמן".
אנחנו שומעים לא פעם השוואות בין טבח 7 באוקטובר לשואה. איך הסרט מתייחס להשוואות הללו ואיך אתה כיוצר רואה את השימוש בטרמינולוגיה של השואה בהקשר הנוכחי?
"התייחסנו לזה בסרט ובתחקיר והבנו שכמובן 7 באוקטובר הוא לא שואה, אבל זה לגיטימי וטבעי שהאירוע מעלה תחושות דומות. אי אפשר להתכחש לזיכרון שנמצא בד.אן.איי של החברה הישראלית ושזה כמעט בלתי נמנע להשתמש בטרמינולוגיה הזאת. בכל זאת צריך לשים לב גם להבדלים ולא לשקוע בסיסמאות, אבל בסך הכל התחושה שהיא שהחברה הישראלית מבינה את ההבדלים, גם אם יש לעתים שימוש יתר בטרימנולוגיה שואתית".
האם אתה חושב שקיימת היום סכנה של ממש לזיכרון השואה?
"לא רק אנחנו זוכרים את השואה, גם עמים אחרים ומה שהבנו תוך כדי עשיית הסרט זה שהזיכרון נקבע בתוך ההווה. מי שזוכר, הוא זה שמעצב את הזיכרון. לכן אי אפשר להפריד את הסנטימנט הפוליטי והאנטי-ישראלי בעולם מזיכרון השואה. אלו תהליכים שקורים יחד. היפוך השואה הוא בפירוש מהלך פוליטי של קבוצות שמעוניינות לעצב את הזיכרון באופן אחר. אז כמובן שהסכנה קיימת למה יעשה עם זיכרון השואה".
איך אתה מצפה שהקהל הישראלי, שכל כך רגיל לראות בזיכרון השואה קונצנזוס מקודש, יגיב לניתוח של הזיכרון כ"פוליטיקה" וכ"שדה קרב של נרטיבים"?
"ייתכן שזה ייגע בעצבים חשופים כי אנחנו רגילים לחשוב על השואה כעל משהו שנמצא מעל פוליטיקה. אבל האמת היא שזיכרון הוא סיפור שמשתנה בהתאם לצרכי החברה, לאינטרסים ולפוליטיקה. אני מקווה שהקהל יבין שהסרט לא בא לערער את הזיכרון, אלא להפך, להציל אותו מהשטחה, מניצול פוליטי, מהפיכתו לכלי נשק. אני מאמין שהצופים ירגישו שהגיע הזמן לדבר על זה בלי פחד".
איזה מסר או תובנה היית רוצה שהצופים יקחו מהסרט?
"קשה לבודד מסר אחד, אבל נדמה שבאמת הדבר שהכי מדאיג הוא ההבנה שהיפוך השואה הוא לא מקרי. אולי הוא לא קונספירטיבי, אבל הוא מעיד על תהליכים מסוכנים שבשורשם יש סנטימנט אנטישמי עמוק שככל הנראה לא חלף מן העולם אחרי השואה, אלא רק נשאר רדום. כדי לעמוד מול זה אנחנו חייבים קודם כל להכיר בכך, ולהבין את התהליכים שמתרחשים כאן".
הסרט "הפוליטיקה של הזיכרון" זמין לצפייה ב-HOT8, ב-HOTVOD וב-NEXT TV.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו