כנראה אי אפשר לדבר על השידור הציבורי, שחוגג בימים אלה 90 שנה, מבלי לדבר על חבורת "זהו זה!", מהעוגנים של חיינו על המסך הקטן, מהתוכניות שהפכו לסמל ולאגדה, ומהיצירות שמלוות אותנו, ודווקא בתקופות חשוכות ועצובות לא מוותרות עלינו ומתגייסות לרומם את הרוח והנפש.
החבורה, שלצד המערכונים הפכה גם ללהקת הבנים הכי חמה בעיר, עם שירים שהם מבצעים באולפן לצד זמרים וזמרות אורחים תחת שרביטו של אמיר לקנר, הקליטה גרסה חדשה לשיר "בית משותף" של להקת בנזין (קריאייטיב, תסריט ויצירה ב־AI: יוני חרל"פ, עיבוד השיר: אמיר לקנר) לרגל חגיגות ה־90. היא מככבת בקליפ מיוחד שכולל מחווה לאנשים ולרגעים הגדולים והקטנים מתולדות השידור הציבורי, ושזמין לצפייה ולהאזנה בכל פלטפורמות הדיגיטל של כאן.
לרגל השיר, הקליפ והחגיגות כינסנו את חברי "זהו זה!" (מינוס דבל'ה גליקמן שמצלם בחו"ל) לשיחה נוסטלגית על מה שהיה ומה שיהיה, רגע לפני פרק חגיגי ומיוחד שישודר בכאן 11 הערב לאחר מהדורת החדשות.
"את הנגלה הנוכחית התחלנו לפני שש שנים, אבל ההתחלה היתה עם צוות ענק של אנשים בתוכנית נוער ששודרה בשחור־לבן", נזכר בערגה גידי גוב. "רק אתמול פגשתי מישהו שאמר לי שהוא היה בדרכים, ובכל יום חמישי ב־4 היה עוצר את הרכב, נכנס למקום עם טלוויזיה, ורק אחר כך ממשיך בענייניו. גם חיילים היו מפסיקים אימונים. היה ערוץ אחד, והיה ברור לכולם שביום חמישי ב־4 מפסיקים הכל ובשישי צופים בשידור החוזר".
"אני הייתי בפנימייה בכפר הירוק, ובי"ב לקראת סוף השנה במועדון של הקבוצה שלי אני זוכר שראיתי 'זהו זה!'", מצטרף אבי קושניר. "מובן שלא חשבתי בחיים שיכול להיות שאצטרף אליהם, אבל בסוף היתה לי פרוטקציה, מוני הכניס אותי", הוא צוחק.
מוני מושונוב: "החגיגות לשידור הציבורי זה יופי ושמחה, אבל צריך להזכיר את הענן שמרחף מעל, הניסיון לפגוע בחופש הביטוי ובשידור הציבורי בארץ עם קריאות לסגור אותו או לשנות את צורתו. מה שאפשר את התוכנית שלנו, וגם תוכניות נוספות בתאגיד, זה באמת ריבוי הדעות לכאן ולכאן, זו החשיבות של ערוץ ציבורי. אנחנו התחלנו דווקא בחינוכית, שאחר כך סופחה לרשות השידור ואחר כך לכאן".
שלמה בראבא: "אני זוכר שאנחנו כילדים בני 20 פלוס לא היינו מודעים בכלל לזה שכל הארץ רואה אותנו. באנו להשתעשע, כמו לחוג במתנ"ס. צחקנו ועשינו דברים, לא חשבנו בכלל שצריך להתרגש. כל השעשוע הזה היה אנטיתזה למכופתרות של חיים יבין וזה יצר מהפכה רעננה, חביבה וכובשת".
מוני: "השידור הציבורי זה לא רק נוסטלגיה. נבנו פה דברים רציניים שגדלו עליהם דורות של אנשים. למשל 'מוקד', תוכנית שהזמינה פוליטיקאים שישבו מול שלושה עיתונאים שהתקילו אותם בשאלות. היום כל אחד שואל ועונה לעצמו על השאלות, היום זה משהו אחר".
קושניר: "אני בתור החדש שהצטרף אחרי עשר שנים, ב־88', זוכר את 'זהו זה!' כמשהו שאין דרך לשחזר אותו, זה היה שידור חי".
גידי: "גם את הגיל אין דרך לשחזר".
קושניר: "נכון, וזה שמישהו היה סופר מחמש עד אפס ובאותה שנייה זה מתחיל..."
גידי: "עשינו את זה והלכנו הביתה. לעשות שידור חי זה הכי כיף בעולם, אבל מובן שזה היה מורכב".
בראבא: "אני זוכר שבשיא של התקופה הזאת, ביולי־אוגוסט עשינו בראשון, בשלישי ובחמישי תוכנית בשידור חי, ובשני, רביעי ושישי היו שידורים חוזרים. יום כן, יום לא. אני לא יודע איך עשינו את זה".
גידי: "לכל יום היתה מפיקה אחרת והיו צוותים שונים".
מוני: "אבל אנחנו נשארנו אותו הדבר, עבדנו כל הזמן".
תולדות הבאבא בובה
יש מערכון או תוכנית שאתם זוכרים ואוהבים באופן מיוחד?
בראבא: "התוכנית שעסקה בריקודי עם. אני עשיתי את הרב עובדיה, דמות בהשראת המרן, שם נולד הבאבא בובה, שגילם מוני והיה העוזר שלי. אני הייתי מומחה לריקודי עם ורב שבאים אליו ומבקשים תשובות. למישהי שרצתה לרזות אמרתי לעשות דיאטה. לשיר כל היום 'הבאנו שלום עליכם', אבל בלי לחם".
גידי: "ספיישל פורים שעשינו עם עפרה חזה, עם 'האחים בוז. זו היתה תוכנית מאוד מרגשת. צילמנו בלוד במשך יומיים, עם מרכבות וסוסים. וגם התוכנית על חברת החשמל, ומלחמת המפרץ שחילקנו בה את הארץ לפי אזורים".
קושניר: "מלחמת המפרץ כולה, שהיתה בסך הכל שבע תוכניות, זה כמו להיזכר בתוכנית אחת גדולה. זה קיבל המון זוהר, אני זוכר שבאו או מ־CNN או מ־BBC לאולפן שלנו, רצו לראיין אותנו כי לא הבינו איך יורים עלינו טילים ואנחנו עושים מזה צחוק. גם עכשיו הם לא מבינים".
מוני: "והתוכנית על החיידק המזמר, שכאילו וירוס משתלט על הארץ וגורם לכולם לשיר במקום לדבר, זה היה כיף לבצע את זה".
קושניר: "והתוכנית על האופנובנק, שאגב נתפס במציאות שבוע לאחר התוכנית באותה צורה שבה אנחנו צילמנו את התפיסה שלו, כאילו הוא אמר: אני אעשה מה שעשו בתוכנית".
כמו יין טוב
אחת הבדיחות במופע הבימתי המשובח של חבורת "זהו זה!", על המערכון של שלושת הזקנים, היא שפעם היו צריכים לאפר את החברים כדי שייראו קשישים, והיום לא צריך. אבל לא משנה כמה שנים חלפו מאז הגיחה לחיינו "זהו זה!", כמו יין טוב שמשתבח עם הזמן נשאר רק להתרפק מול המסך ולתת להם לעשות את מה שהם עושים הכי טוב. בעונה האחרונה זה מלווה גם בצלילים, כשהשירים שלהם עם הזמרים המתארחים הפכו לתופעה של ממש.
"כל הזמרים רוצים לבוא לשיר איתם", מספרת אתי אנטה, עורכת התוכנית ומי שאחראית לאיחוד המחודש. "זה מטורף, אני מקבלת פניות מאמנים מכל הז'אנרים והגילים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו