עמרי מירן שוחרר בחודש אוקטובר האחרון משבי חמאס, אחרי 738 ימים ולילות בגיהנום בעזה. הערב (חמישי), עמרי ואשתו לישי, שהייתה אחת הפעילות הבולטות ביותר במאבק לשחרור החטופים, דיברו לראשונה בתכנית "עובדה" בקשת 12 על החיים המשותפים מאז שעמרי שב הביתה אליה ואל הבנות רוני ועלמא.
באדיבות קשת 12
עמרי נחטף מנחל עוז לעיני אשתו ובנותיו וחלק מחטיפתו הועבר בלייב בפייסבוק. "ראיתי אותם מחוץ לחלון. הייתי בתסכול מטורף שאין לי נשק לצאת ולעשות את מה שאני יודע, בעצם. אני לוחם בהכשרה שלי. הבאתי שני סכינים לממ"ד". לישי הוסיפה: "כשהוא הביא סכינים, הבנתי שצריך להרדים את רוני כדי שלא ישמעו אותה. לפני שהם נכנסו, יצאה ממני צעקה לא נשלטת".
"ניסינו להעביר שאוהבים. ניסיתי להעביר לו את המחשבות שיש לי בראש", אמרה לישי ועמרי הוסיף: "היא ראתה את הכוונות שלי. הסתכלתי וחיפשתי שעת כושר, לקחת את אחד הנשקים. לעשות משהו". בני הזוג סיפרו שהיו בטוחים שיגיעו לחלץ אותם מיד. "ניסינו לשדר כוח לבנות, למרות שבראש רצו הזוועות שעמדו להתרחש.
"הייתי בטוחה שמכתרים אותנו, חייתי בסרט הוליוודי. הייתי בטוחה שהסיוט הסתיים - ואז אמרו לעמרי ולצחי עידן לצאת", סיפרה לישי. "אזקו אותנו והוציאו אותנו החוצה. התסריט שעבר לי בראש היה חטיפה", אמר עמרי. "אני יוצא החוצה ורוני קורעת את עצמה מהידיים של לישי ורצה החוצה, צועקת 'אבא, אבא, אני רוצה את אבא שלי!'. אפילו לא הסתובבתי לאחור כי ידעתי שזה יכול להיגמר יותר גרוע".
"ידעתי שזה לא יהיה פשוט. לא ידעתי עד כמה זה לא יהיה פשוט, המקום הזה של ליצור אמון מחדש" אמרה לישי. "לילד זה לא משנה, רוני ידעה שאנשים רעים לקחו אותו. כשהוא חזר זה פתאום לבדוק שהוא באמת נשאר. זה כל יום להתקרב עוד צעד ואם הן לוקחות צעד אחורה - לא להתייאש. רוני מאוד שומרת על עצמה לידו. היא שואלת לפעמים אחרי אזעקות את מי יקחו הפעם".
"ראינו דיפנדר צה"לי מחוץ לשער וחיילים שלא ראו אותנו", סיפר עמרי על ההליכה מהקיבוץ לעזה". "כשהחוטפים ראו את הצבא הם נבהלו. יצאנו מאחורי הרפת וניסיתי למשוך זמן בהליכה. אז התחילו דחיפות ומכות עם הקנים של הרבים. לא ראיתי כלום בשמיים, לא שמעתי כלום. זה היה מאכזב מאוד. הגענו לשער בגדר ומשם לתוך סג'עייה".
על החזרה הביתה אמר: "הייתי באופוריה של השיבה ואז התחילה דעיכה. עד כמה שחשבתי אני מחובר - לא הייתי מחובר. המקום הזה נשאר, חוסר היכולת להיות ב-100 אחוז בתוך החוויה. איזושהי קהות, כמו שהבהונות ברגליים קצת רדומות, התחושה לא מלאה. הפנימיות שלי צריכה להיבנות מחדש, שלנו כזו וכמשפחה. יש הלך רוח שנשאר של חשדנות, שכל דבר הוא בעצם מניפולציה והצורך להיזהר במה שאומרים ואיך שמתבטאים, גם עם אנשים שאני בטוח שהם בצד שלי".
מירן נחטף עם חברו ושכנו צחי עידן, אשר בתו הבכורה מעיין נרצחה לנגד עיני המשפחה בבוקר 7 באוקטובר: "אחד החוטפים על הזמן הזכיר לו את זה, ביקש ממנו שיחזור על הסיפור בכל כמה שעות. זו הייתה התעללות פסיכולוגית. היינו יחד יומיים וכשנפרדו, התחבקנו וקבענו לבירה. זה כבר לא יקרה לצערי". עידן נרצח בשבי, גופתו הושבה לישראל והוא נטמן לצד בתו.
במהלך שהותו בשבי, מירן הועבר בין 24 דירות ומנהרות - והוא זוכר את כולן לפרטי פרטים. "הרגשתי שאני צריך לשמר לעצמי עולם פנימי כל הזמן, שלהם לא תהיה נגיעה בו. מהלילה הראשון התחלתי בשגרה של להרדים את הבנות, חיבוק ונשיקה. הייתי עושה את זה פיזית. אם זה לפנות בוקר אז להוציא לגן - הכל בדמיון".
עמרי לא ידע אם אשתו ובנותיו שרדו את התופת וגילה שהן חיות רק חצי שנה אחרי החטיפה. "ראינו את ההצהרה שאבא שלי, לישי ומשפחת סיגל ערכו.לא הבנתי למה לא מתעקשים על זה שכל עסקה היא על כולם. אני יודע שגם בתוך המשפחה שלי הייתה מחלוקת בעניין סיום המלחמה. הייתה לי כתובת אחת - המדינה שלי. מה הממשלה עושה כדי להחזיר אותי? בתחושה שלי מה ששחרר אותנו זו הדמוקרטיה, כל הקולות שנשמעו".
"אני לא ידעתי איך הוא נראה, לא ידענו כלום", אמרה לישי. "אני זוכרת שלא היה אכפת לי מכלום. רציתי לחבק, להרגיש ולהבין שזה אמיתי כי זה נורא מתעתע. והכי רציתי להראות לו את רוני ועלמא". בני הזוג לא מתכוונים לחזור לנחל עוז: "אני מחכה לפגישה עם ראש הממשלה מדצמבר 2024, זה עוד לא קרה", אמרה. "אם ראש הממשלה היה מצלצל אלי הייתי משוחח איתו. הייתי מביע את הביקורת שלי והייתי אומר לו תודה על השחרור. אבל מה יש לו להרוויח משיחה כזו? מה יצא לו מזה?".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו