הרפורמה בשוק התקשורת - השתלטות פוליטית עוינת

ישראל של מרץ 2026 נמצאת בנקודת הכרעה. בעוד המדינה שקועה במלחמה, ממשלת נתניהו מאיצה מבצע מתוכנן להנדסת תודעה על חשבון התקשורת החופשית שלנו.

הסדרת שוק התקשורת היא אכן צורך השעה, אך מה שאנו רואים כעת אינה רפורמה מקצועית אלא השתלטות פוליטית עוינת. זהו תהליך שהחל הרבה לפני המלחמה, אך כעת הוא מתבצע באופן אגרסיבי וחסר תקדים, בניגוד מוחלט לסיכומים לפיהם הכנסת תדון בנושאי תקציב וחירום בלבד תחת "שאגת הארי",

הממשלה דוהרת קדימה עם חקיקה פוליטית דורסנית.

הניסיון לצייר את המהלכים הללו כרפורמה הוא הונאה - מדובר בשינוי עומק של כללי המשחק הדמוקרטיים שמטרתו הפיכת המסך הביתי לצבא של שופרות בשירות שרידות השלטון והפריימריז בליכוד.

במסגרת החקיקה החדשה, עתיד לקום רגולטור עם אחיזה פוליטית חזקה וסמכויות אדירות, המעניק לשלטון שליטה חסרת תקדים על שוק התקשורת בישראל.

המודל הדיקטטורי: שיטת אורבן וארדואן בישראל

בהונגריה של אורבן ובטורקיה של ארדואן, ההשתלטות לא קרתה בלילה אחד. היא נעשית בהדרגה: חוק אחר חוק, בחסות מצב החירום ותחת סיסמאות ריקות על עידוד תחרות. הוועדה הפכה למסוע חקיקה דורסני שיוצר כלי תעמולה בזמן שכולנו עסוקים בהישרדות. במחשכים והרחק מעין הציבור, נרקמים מהלכים לפיצול החוק במטרה להכשיר את הקרקע להעברת הסעיפים הפוליטיים והמסוכנים ביותר. זה לא מקרי, זה שיטתי.

הליך החקיקה פגום מיסודו החל מההתנגדות נחרצת של הייעוץ המשפטי לממשלה ושל רשות האסדרה, בנוסף, עולות הסתייגויות רבות של משרד המשפטים והייעוץ המשפטי לוועדה במסגרת דיוניה.

שיא הזחיחות נרשם לאחרונה בדיוני הוועדה: השר קרעי הקריא בעצמו את "נוסח היו"ר" - תפקיד השייך ליו"ר הוועדה. השר עשה זאת בניגוד גמור לעמדת הייעוץ המשפטי של הוועדה, תוך טשטוש מוחלט של הפרדת הרשויות ודריסה בוטה של הרשות המחוקקת על ידי הרשות המבצעת. האצת החקיקה בימים של מלחמה, תוך עקיפת הדרגים המקצועיים והתעלמות מהערות מהותיות, היא עדות לשכרון כוח פוליטי.

חוק השידורים: הפקרת היצירה והספורט לטובת לחצים זרים

השר קרעי הודה בפה מלא: חוק השידורים החדש לא יחול על ענקיות הסטרימינג הבינלאומיות. נטפליקס, דיסני וספקיות נוספות יקבלו פטור מכל חובת השקעה ביצירה ישראלית בשל לחצים כבדים מצד הממשל האמריקני. מדינת חסות כבר אמרנו? מעורר תמיהה כיצד הנוסח אושר פעמיים בוועדת שרים לחקיקה, ולפתע כשהוא מונח על שולחן הכנסת הוא משתנה מן היסוד ולא על ידי חברי הכנסת שאמורים להיות אמונים על ניסוחו.

גם ענף הספורט נפגע. החקיקה הממשלתית מתיימרת להסיר רגולציה אך בפועל היא רק מוסיפה כזו היכן שאין כשל שוק. התוצאה המסתמנת היא העלאת מחירים לצרכן -בדיוק הפוך ממה שהציבור זקוק לו. 

הישראבלוף: ערוץ 14 והנשמה מלאכותית במימון ציבורי

הממשלה פועלת בשיטת מלקחיים: מצד אחד היא מקדמת חוק אשר יכפיף את תקציב התאגיד ישירות לממשלה, מצידו השני היא משתמשת בהוראות שעה כדי להעניק לערוץ 14 הטבות וסבסודים, בזמן שהערוץ ממשיך להיאחז בהגדרה המשפטית של "ערוץ זעיר". מה ההגדרה הזו מקנה לו?

היא מאפשרת לו ליהנות מכל העולמות: הוא פטור כמעט לחלוטין מהחובות הרגולטוריות המוטלות על הערוצים הגדולים (כמו השקעה ביצירה ישראלית מקורית), ובמקביל הוא מקבל הטבות כלכליות ישירות מהמדינה.

הוראת השעה החדשה מאריכה את הפטור שלו מתשלום עבור מערך עידן פלוס - הטבה ששווה סכומי עתק ומאפשרת לו להמשיך להפעיל חברת חדשות ללא הפיקוח ההדוק והדרישות לאיזון בסיקור. מדובר בשופר שלטוני במימון הציבור שמטרתו להדהד את דף המסרים של הממשלה ישירות לסלון שלכם.

הקרב על הברז: המתקפה על התאגיד וגל"צ

תאגיד השידור כאן נמצא תחת מתקפה רב-זירתית: מחקיקה שנועדה להעביר את השליטה בתקציבו לידי הממשלה, ועד להפיכתו לשק אגרוף של השרים. שאלו את עצמכם: האם עיתונאי יכול לחקור שחיתות כשהממשלה היא זו שחולשת על תקציבו? מי שמחזיק בברז הכסף - מחזיק בתוכן.

לכך מצטרפת ההסתה לסגירת גל"צ - תחנה עצמאית ואמינה שמהווה קו חיים בחירום, אך מסומנת לחיסול רק כי אינה מוכנה להפוך לעוד שופר במקהלה הממשלתית. 

התקשורת החופשית היא לב ליבה של הדמוקרטיה, והשמירה עליה היא חובה מוסרית וציבורית. אנחנו נמצאים בעיצומו של קרב גורלי על דמותה של מדינת ישראל. דמוקרטיות אינן נשחקות ביום אחד, הן נחלשות כשהביקורת נבלמת וכשגופי התקשורת הופכים לכלי שרת פוליטיים.

אל מול הניסיונות להשתלט על המרחב הציבורי ולהנדס את תודעת האזרחים, חובתנו היא להציב אלטרנטיבה של אמת ושקיפות. נמשיך להיאבק בכנסת ובשטח, לחשוף כל ניסיון פגיעה בחופש העיתונות ולא לוותר על זכותו של הציבור לתקשורת שאינה תלויה בשלטון. הדמוקרטיה הישראלית חשובה מדי, ונעשה ככל הניתן כדי להגן עליה.