חזרנו ללבנון: אותן הצהרות, אותן הבטחות, אותו שקר

סיקור תחילת התמרון הקרקעי בדרום לבנון | כל הערוצים

על הבוקר, בלי הכנה מוקדמת, נפל עלי ה"הלם קרב" ואמרתי לו "וולקאם". למזלי, במקרה שלי הוא לא טורדני מדי, אלא כולל בעיקר פלשבקים לשירות הסדיר, בדגש על התקופה שבה הוצבתי בעמדת תצפית חשופה במוצב חודר בדרום לבנון.

לאורך כשנה וחצי מחיי, לבנון היתה ביתי הראשון. שירתי 20 ק"מ מצפון לגבול, ובלילות נהגתי להביט דרומה על אורות מטולה ולתהות: האם אני באמת מגן עליה, או שהיא מגינה עלי?

אותו מוצב ריחן, דרך אגב, נודע בזמנו בשם "מוצב המוות", ולא צריך להסביר מדוע. זה היה המוצב שבו חייתי ובו כמעט מתי. כשאני עוצם היום עיניים, אני עדיין רואה את שטח הגזרה. כאילו היא קועקעה לי במוח. אני זוכר את האימה, אני זוכר את ההווי, אני זוכר את השיח שבתוכו התחבאו מחבלים, את הטיל ששרק מעל ראשי ואת המרגמות שהרעידו את ליבי. אני זוכר איך בכל כמה ימים התבשרנו על חייל אחר שלא יחזור יותר לאמא. למות היה חלק משגרת הסבך הלבנוני.

בליל הנסיגה, בשנת 2000, הייתי מאחרוני הלוחמים שיצאו מלבנון. במו עיניי ראיתי איך מפוצצים את כל מוצבי הגזרה המזרחית בזה אחר זה. כשעזבנו - לא השארנו זכר, ובאמת האמנתי שיבוא יום ואחזור לשם בתור תייר. חלפו 26 שנים - וצה"ל חזר אתמול רשמית פעם נוספת לדרום לבנון. עם אותן ההצהרות והמטרות וההבטחה שהפעם זה היסטורי, הפעם נגמור אותם אחת ולתמיד.

בכל פעם שחייל ישראלי נכנס ללבנון, אני חוטף פלשבק לשירות הצבאי שלי. אבל לרוב הישראלים יש זיכרון קצר משל דג. "צה"ל החל בתמרון קרקעי בלבנון", הכריז בגאוותנות שר הביטחון, ישראל כ"ץ, והבטיח שהפעם "חיזבאללה ישלם מחירים כבדים על תוקפנותו". מקורי זה עניין יחסי.

אחריו עלה בערוץ 14 הכתב הצבאי, הלל ביטון רוזן, ורטט מהתרגשות. הוא דיווח על הקמה צפויה של 18 מוצבים מעבר לגדר: "כל אוגדות ההכרעה יחצו קו ללבנון. אנחנו הולכים להביא פה בשורה ביטחונית משמעותית שלא היתה כמותה מאז ומעולם. הפעם המטרה ברורה - הכרעה. לכבוש שטח ולשלוט בו לשנים ארוכות".

חובבת המלחמות, המגישה דנה ורון, התרגשה מסרטון של טנק מתקדם באיטיות בבוץ לבנוני, והסבירה לצופיה כי מדובר למעשה ב"הזדמנות היסטורית". מה נעשה דווקא עכשיו בלבנון? מה שעשינו ב־2024, מה שעשינו ב־2006, מה שעשינו ב־1999 ומה שעשינו ב־1982. מה עשינו, אתם שואלים? 40 שנה, לכו תזכרו.

אבל אני זוכר מה היה שם. ואני זוכר שהקונספציה של תפיסת שטח במדינה זרה כדי לסלק ממנו איומים - נכשלה בצורה כרונית. ישראל אולי טובה בהצהרות, אבל בסוף אותן הצהרות הופכות להדהוד חוזר של שקרים ובדיות.

לפני פחות משנה וחצי התפארו במערכת הביטחון כי פגענו אנושות ביכולותיו של הארגון השיעי. "זה כבר לא אותו חיזבאללה - החזרנו אותו עשרות שנים אחורה", הודיע נתניהו לאומה. "חיסלנו את נסראללה, חיסלנו את כל בכירי הארגון, השמדנו את מרבית הטילים והרקטות שלו, והשמדנו את תשתיות התת־קרקע והטרור הסמוכות לגבולנו". ועדיין, חזרנו לעוד סבב.

מה המסקנה? או שראשי המדינה והצבא נופלים באותה הקונספציה פעם אחר פעם, או שהם פשוט משקרים לנו בלי בושה.