נעמי לבוב: "אני פחדנית - ממה נתפרנס?"

על רקע רעשי המלחמה והאזעקות הבלתי פוסקות, לצד הניסיון לחזור לסוג של שגרה, גם אם מדומיינת, בכאן 11 ובכאן BOX עלתה אמש (ראשון) סדרת הדרמה "בהסתורה" (הפרק הראשון זמין בכאן BOX) שיצרו יוסי מדמוני ואבי תפילינסקי,שמבטיחה לספק מפלטלכל מי שרוצה לברוח לרגע ממשדרי החדשות.

הסדרה, שהערב (שני) ישודר הפרק השני שלה, בכיכובם של גל תורן, נעמי לבוב, נעמי הררי, אורי קומאי, נועה קולר, מוריס כהן, חני פירסטנברג ועוד, עוסקת בקבוצה של חרדים וחרדיות שקוראים לעצמם אנוסים, חדלו להאמין ומנהלים חיים כפולים - חרדים בחיים הגלויים וחופשיים במפגשיהם הסודיים. הם מתקשרים דרך קבוצת הווטסאפ החשאית "ואפילו בהסתורה", ונקרעים בין שני העולמות.

במקביל, בשבוע הבא צפוי היה להתקיים טקס פרסי הטלוויזיה, אשר בשל המלחמה נדחה, שבו מועמדת נעמי לבוב בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"בלאדי מורי".

עד שיוכרזו הזוכים, היא מספרת בראיון ל"ישראל היום" על התפקיד המיוחד ב"בהסתורה": "מדובר פה בתופעה כל כך מיוחדת שלא ידעתי על קיומה, קהילה של אנוסים שמסתירים את האמת הפנימית שלהם. יש להם הגבלות ואחריות כלפי האחרים, לצד חשש ופחד גדול מדי לצאת לאור", היא אומרת.

"חשבתי על המקומות האלה בחיים שלי, איפה אני מפחדת לצאת לאור, איפה ההסתורה שלי בחיים. התחברתי אל הדמות שלי, גיטי, מהמקום של החיפוש, של גיל ההתבגרות, מצד אחד 'בואו נראה אתכם עוצרים אותי', ומצד שני זו זעקה 'שמישהו יעצור אותי', שמישהו ישים לי גבול".

בדיקת הגבולות האלה היא משהו שאת מכירה מגיל ההתבגרות שלך?

"הייתי חנונית מטורפת", היא צוחקת, "הגבולות שלי בתיכון נבדקו אולי מעט, כשהתחלתי להסתובב עם חבר'ה שקצת היו מעשנים. ההורים שלי לקחו את זה נורא קשה והיו מאוד חרדים לגבי זה, אבל אני חושבת שהבדיקה של הגבולות היא מאוד פנימית. כן היתה לי חוויה של 'לא מבינים אותי ולא רואים אותי' והמוזיקה הצילה אותי. יום אחד שמעתי את 'אוקיי קומפיוטור' של רדיוהד 12 פעמים בריפיט. בגיל הזה, המוזיקה היתה העוגן שלי".

עם הבגרות הפכת אמיצה ומעיזה יותר?

"האמת היא שאני ממש פחדנית. אולי היום זה בעדינות, ברוך, לא בהתרסה. כשצריך להיחשף רגשית או להגיד את האמת, גם אם זה אומר לקחת סיכון, אני אעשה את זה, אשים את האמת באור, אבל יש מקומות שאני מאוד מפחדת. לפעמים אני מפחדת מעתיד מדומיין, ממה יהיה? ממה נתפרנס? וגם מה יחשבו עלי לפעמים.

"אני מפחדת לא להגיד את הדבר הנכון או את האמת שלי, מפחדת מההשלכות של מה יהיה אם אני אהיה פשוט אני ולא מה שמצפים ממני להיות או משהו שדמיינתי".

בסדרה כל אחת מהדמויות חיה מעין חיים כפולים. היית מסוגלת לחיות ככה?

"כל פרק מתמקד בדמות אחרת, בהסתורה שלה, ויש דמויות שאצלן הסוד זה לא משהו שצריך לפתור, זה יותר משהו שלומדים לחיות איתו. אני אישית חושבת שחיים שבורים באור עדיפים על חיים שלמים כלפי חוץ אבל בצל. המקום של מיניות בחברה החרדית הוא מקום מוסתר, לא מדובר. קורים המון עוולות נוראיות וניצול סמכויות, והנושא הזה בא לידי ביטוי גם בסדרה".

מציאות מלחמה

בואי נדבר על "בלאדי מורי", סדרה שעל התפקיד בה את מועמדת כשחקנית הטובה ביותר.

"אני באמת מחוברת לאמנות וליצירה שבה משחקים ממקום עמוק וילדי. אני מרגישה שנותנים לי לשחק בהמון ארגזי חול שפתוחים לפניי, ואני ממש כמו ילדה שרצה בין הארגזים. אני פשוט מאושרת שהעולמות האלה פתוחים בפניי ושאני זוכה ללמוד את עצמי דרך כל מיני מגרשי משחקים.

"אני מזהה שבלאדי מורי מצליחה לפי התגובות ברחוב, המתיקות של הסדרה נמדדת במתיקות של התגובות. עוצרות אותי נשים, וגם גברים, ברחוב ואומרים לי תודה על שהסדרה משמיעה קול לגבי הורות, רווקות, לבטים שלא הרבה שמים עליהם דגש בדרמה טלוויזיונית בארץ".

מתבקש לשאול אם תהיה עוד עונה.

"אינשאללה. העונה הקודמת נגמרה בכזה הפי אנד, שיהיה מאתגר לצאת לעונה שלישית. אני מקווה מאוד, ואולי גם נעשה ספין־אוף".

אנחנו מנהלות את הראיון הזה על רקע המלחמה. איך את בתקופה הזאת?

"כמו לרבים מעמיתיי התבטלו לי הרבה הופעות. אני עושה הרבה הופעות אימפרו, ופורים זה הבוננזה של ההופעות, וגם משחקת בתיאטרון באר שבע, וכמובן הכל התבטל. עברתי לבית אורן, בצפון, אז יחסית אין לנו הרבה אזעקות, אני לא ברשתות ולא בחדשות. אני ממש באיזו בועה שמשמרת לי את שלוות הנפש".