"בסוף אני ערבייה, אני גאה בזה ואוהבת את זה"

כמו בכל אחת מהשפות שאליהן תורגמה, גם "תפדלו על עשא", הגרסה הערבית לדוקו־ריאליטי האהוב "בואו לאכול איתי" שחוזרת הערב (ראשון) לעונה חדשה, מכילה שילוב נפיץ אך משעשע בין קולינריה, יחסי אנוש, טיפוסים אקסצנטריים, דעות קדומות והבדלי תרבויות.

כצפוי מפורמט שעל פניו עוסק במזון, אבל בפועל מפגיש בין דמויות המגיעות מרקעים שונים - גם משתתפי העונה השנייה של תוכנית הלהיט שמשודרת בערוץ 33 פוסחים על ביקורת המזון ומעדיפים להתמקד במשוב על אודות החומר האנושי שמולם. ובמקרה של הפרקים שבהם משתתפת לורן ג'רייס ינאי בת ה־25 ממצפה עדי, עם כל הכבוד לארוחה התאילנדית שבישלה לחבריה לתוכנית - העובדה שהיא נשואה ליהודי ושהיא לא מרגישה כמי שנושאת בדנ"א שלה עוולות שנעשו לסבה ולסבתה, הפכו נושא בוער לשיחה בשולחן שכולו ערבים־ישראלים.

"באמת גדלתי בחברה שהיא יותר יהודית מאשר ערבית", היא מספרת. "כן, הייתי חברה בקהילה הנוצרית שהמשפחה שלי היא חלק ממנה, אבל בסופו של דבר בית הספר שלמדתי בו, החוגים שלקחתי והחברים שלי היו כולם מהחברה היהודית, וזה משהו שנטמע בי. אני מניחה שמכאן נובע החיבור הבסיסי שלי עם בעלי, אלון. בזוגיות שלנו אנחנו משתדלים לשלב כמה שאפשר בין שתי התרבויות".

בתוכנית היו מי שראו בך סוג של "משתכנזת", מישהי שאימצה לחלוטין תרבות לא שלה.

"אני לא יודעת אם זה נכון להגיד שקיבלתי את הזהות היהודית. לדעתי יותר נכון להגיד שיצרתי לעצמי זהות. אני חושבת שכמו כל ערביי ישראל, אני נמצאת במאבק זהות מאוד קשה. אני לא מרגישה שייכת לשום צד. אף אחד לא יראה בי חלק מהקבוצה שהוא משתייך אליה במאה אחוז -  אם בגלל המקום שגדלתי בו, השפה שאני מדברת או אורח החיים שלי. בסוף אני ערבייה, ואני גאה בזה ואוהבת את זה, והילדים שלי ידברו ערבית.

"גם לחברה היהודית וגם לערבית מאוד קשה לראות אדם שמתחתן עם מישהו מהעדה השנייה. אני ממש לא מכחישה את הזהות שלי, פשוט הזהות שלי מורכבת גם מזה וגם מזה, וזה משהו שקשה לאנשים לקבל. עם כל מה שסבא שלי עבר (סבה היה מפליטי 48'; ע"פ), הוא חינך אותנו להיות חלק מהתרבות הישראלית ולדבר עברית כמה שיותר טוב. הוא היה חד לנו חידות בעברית, וזה רק מראה כמה היה אכפת וחשוב לו שאהיה חלק מהחברה הזו. לא אשקר, זה מאוד קשה ואנשים לא באמת מקבלים את זה. הם עדיין גזענים ורואים בך אויב. אני לא רוצה להיות במקום שבו אני צריכה להוכיח את עצמי כל הזמן".

איכשהו הנושא התרבותי־לאומי עלה מאוד מהר במפגשים בתוכנית. כמה זה באמת משקף את השיח במציאות?

"נושא הזהות הוא משהו מאוד מרכזי בחיים של כל ערבי במדינת ישראל. זה לא שבכל מפגש חברתי בין ערבים אנשים מדברים על הנושא הזה, אבל מובן שזה עולה מדי פעם, ובאמת מה שרואים בפרק, הדיון שהיה סביב השולחן, מאוד משקף את המציאות. יש אנשים שיותר מחוברים לזהות הישראלית שלהם, אחרים לערבית, ויש מי שמגדירים את עצמם פלסטינים. אבל זה לא שכשאני יושבת בין ערבים השיחה תתחיל ב'איך אתה מגדיר את עצמך?'. העונה הזו של 'בואו לאכול איתי' בערבית זו הזדמנות מאוד מיוחדת להיחשף לחברה הערבית ולמאבקים היומיומיים שלה. בסוף כולנו קמים בבוקר לעבודה, אנשים הם אנשים. הייתי רוצה שכל החברה הישראלית תיחשף לעונה הזו ותצחק כמה שאפשר".

בני אדם קודם כל

לתוכנית הגיעה לורן לאחר שהשתתפה בפרק של פורמט אחר של תאגיד השידור, "סליחה על השאלה", שעסק בזוגות מעורבים.

מלהקי "תפדלו על עשא" חשבו שדווקא היא, ולא בעלה אלון - הבשלן מבין השניים ובעל קונדיטוריה - תתאים לקונספט של "בואו לאכול". 

"עשיתי שירות לאומי כי ככה חונכתי, ושם אלון ואני הכרנו", היא מספרת. "להורים שלי היה מאוד־מאוד קשה לקבל את הזוגיות הזאת בהתחלה, אבל לא בגלל שאלון יהודי אלא בגלל שהם נוצרים משיחיים אוונגליסטים. זה זרם שחשוב לו שאדם יהיה בזוגיות עם אדם אחר מאותה האמונה. עצם הזהות שלו כיהודי לא היתה מה שהפריע להם".

7 באוקטובר, המלחמה שהגיעה לאחר מכן, וגם המלחמה הנוכחית עם איראן מחלחלים ליחסים בבית?

"הזוגיות שלנו מבוססת על אנושיות ואנחנו רואים זה את זה כבני אדם, הזהות היא לא במקום הראשון. ברור שתמיד יש שיח מורכב לשני הצדדים. אחרי 7 באוקטובר כל אחד הביא את הצד שלו בשיח אינטלקטואלי מורכב. אלון איבד שני חברים מאוד טובים שלו. אנחנו תמיד מנסים להסתכל על התמונה הגדולה, בסוף יש פה חיים של אנשים".