שוב ימי מלחמה והסתגרות, והדחף לצפייה במסכים עולה ובתיאום מושלם גם צצות חזרה במרקע מגוון של סדרות ריאליטי. הפיתוי לצפות ולברוח להקלה רגעית מובן. שכן בעת חירום, מערכת ההישרדות האבולוציונית שלנו פועלת שעות נוספות. הגוף דרוך, שומר על ערנות גבוהה ומחפש ללא הרף סימני סכנה. זה מעייף. וכך, בעוד שבשגרה אנו יכולים להרפות בסוף היום ללא גירוי חזק שמושך את תשומת ליבנו, במשבר מתמשך הדריכות הופכת ל"לחץ כרוני" והעומס הרגשי נעשה מכביד מנשוא ואנחנו קורסים לספה.
במציאות של מלחמה אחרי מלחמה, הבחירה לצפות בתוכנית ריאליטי אינה עדות לניתוק, אלא יכולה גם לשמש מנגנון לוויסות רגשי. הריאליטי מציע דרמות של אחרים המעוררות הזדהות או סלידה, אך אינן מאיימות על יציבותנו הרגשית. כמו כן, בעולם שאיבד שליטה, חוקי הפורמט המוכרים כמו הדחה, מנצח וסוף ידוע, מעניקים לנפש תחושת סדר זמנית בתוך הכאוס. זוהי הסחת דעת המאפשרת הדחקה בריאה, בה ניתן להניח את החרדה בצד ולחוות רגשות יומיומיים שאינם זמינים במצבי חירום.
התועלת שבמנגנון זה מגובה במחקרה הקלאסי של הפסיכולוגית סוזן נולן-הוקסמה (1991). מחקריה הראו כי בעוד שרומינציה - נבירה בלתי פוסקת במחשבות שליליות על התרחשויות העבר, מחמירה חרדה ודיכאון, הסחת דעת מבוקרת מסייעת לקטוע את מעגל המחשבות הטורדניות ומאפשרת למשאבי הנפש להתאושש.
עם זאת, חשוב לזהות את הקו הדק שבין מנוחה להימנעות. הסחת דעת הופכת לבעייתית כשהיא משמשת כבריחה המעכבת עיבוד רגשי, פוגעת בתפקוד בבית ובעבודה או מחליפה קשרים חברתיים ומשפחתיים. במצב כזה, האסקפיזם עלול להגביר את החרדה בטווח הארוך.
חשוב שנזכור שטבעי שהמוח יבקש תכנים קלים כדי לנוח מ"מוד ההישרדות". אך גם שהסחת דעת מיטיבה היא גשר לחזרה למציאות, ולא תחליף לה. כדי לשמור על חוסן, מומלץ לשלב לצד הצפייה גם יציאה לאוויר הפתוח, תנועה, תזונה טובה וקשר אנושי קרוב. אלו, לצד הריאליטי המנחם, אלו יסייעו בוויסות הנפש וביצירת איזון חיוני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו