המעברה - פרק הבכורה | רשת 13, 21:52
במשך יותר מעשור עושה שלום אסייג את אותה הסדרה, אבל רק משנה לה את השם. זו תמיד אותה קומדיה תקופתית על קיפוח וטמטום אנושי. מין נוסחה ממוחזרת של עלילות צפויות, סטריאוטיפים עדתיים, התקרבנות, גזענות, הגחכה, שנאה לממסד וקשת רחבה של דמויות צבעוניות שכולן - ללא יוצא מן הכלל - מטומטמות באופן חריג.
הרצף החל עם "שנות ה־80", סדרת הלהיט ששחזרה את נעוריו של אסייג באייטיז, והמשיך ב"שנות ה־90" שהעתיקה את הווייב לעשור אחר. אמש עלתה ברשת 13 "המעברה" - סדרה חדשה שיצר במשותף עם בנו דניאל אסייג ואור כהן - וכצפוי, גם היא בנויה על אותן קריקטורות שחוקות. הפעם, אלו ממוקמות בשנות החמישים, במעברה ליד אשדוד.
ואסייג, כהרגלו, מגלם בערך את אותה הדמות. ״וואן טריק פוני״ של עולה חדש ממרוקו, ראש משפחה לבבי ותמים אשר נאלץ להתמודד עם קשיי קליטה ועם השיגעונות המוזרים של שכניו מהעדות השונות. אלה, גם הפעם, מוצגים בסדרה כדמויות עילגות ומגוחכות, שחוטפות מכות מכפכף, גונבות ומשקרות או מנהלות רומן עם תרנגולת.
מי שאהב את שני הפרויקטים הקודמים בוודאי ירגיש בבית, שכן רבים משחקני "המעברה" - ביניהם דניאל אסייג, יגאל עדיקא, שלומי קוריאט, חיים זנאתי ואחרים - כיכבו גם בגלגוליה הקודמים. רק חבל ששום דבר לא התפתח בדרך משנות השמונים לשנות החמישים.
בשנים האחרונות, הודות ל״מנאייכ״ ו״פטריק״, אסייג אמנם התפתח לשחקן דרמטי מוערך, אבל ההומור העממי שלו נשאר כל כך נמוך שהוא בגובה ביוב. "המעברה" מתהדרת בהומור שנתקע בשנות החמישים, וזו ממש לא מחמאה.
בתיאוריה, "המעברה" אמורה להיות סדרה חשובה. כזו שנעזרת בצחוקים ובעלילה פשוטה ועממית כדי לספר ולהנגיש את היחס המזלזל שקיבלו עולים לפני שבעים שנה. אולם זו לא סדרה שעושה חסד עם האנשים שהיא מספרת עליהם, והאמת שהיא גם לא עושה חסד עם צופיה. בפרומואים המפוצצים לפני השידור כינו אותה ״סדרת הקאלט הבאה״, אבל האמת היא שהרבה זמן לא ראיתי סדרה כל כך מביכה.
כבר יותר מדור ששלום אסייג נחשב למותג טלוויזיוני מוביל, שמקבל תקציבים נדיבים, פרסים, חופש אמנותי והמשכיות. אבל האיש שנלחם בממסד באמצעות הקומדיה, הפך להיות הממסד המדושן והמקובע שהוא מתלונן עליו - כי למרות המשאבים הכספיים שברשותו, כל מה שהוא עושה זה רק לספר לנו את אותו הסיפור על קיפוח שהיה פה מזמן.
במקום לתפקד בתור ביקורת מרדנית בממסד המיושן, אסייג לוקח את הטיעונים שלו ומגחך עליהם. הוא שוב מנציח סטריאוטיפים ומצמצם את הדמויות לבדיחה קלישאתית לא מוצלחת, ומספק עוד סדרה שכאילו יצאה מפס ייצור של קומדיות בורקס עדתיות שפג זמנן. ״המעברה״ היא בורקס מקולקל שנרקב בתנור, ואין שום סיבה לאכול אותו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו