זה המחיר שהכוכב שילם על ההצלחה הגדולה שלו

בדברי ימי המוזיקה הישראלית לאלבום "האשה שאתי" של דויד ברוזה שמור מקום של כבוד. הוא נמנה עם התקליטים שאפשר היה למצוא בכל בית, שיריו עדיין מתנגנים ברדיו גם 40 שנה אחרי שהוקלטו, והוא עצמו מהווה כבר עשורים פסקול לישראליות הקולקטיבית (אף שהקונספט שלו הוא תרגום לעברית של שירי אהבה ספרדיים).

בקריירה של ברוזה האלבום הזה נחשב לרגע שבו הפך המוזיקאי מאמן מוכר אך בתחילת דרכו לסופרסטאר של ממש. הוא שינה לנצח את מסלול חייו של ברוזה וגרם לגיטריסט - שבכלל ראה את עצמו ככוכב רוקנרול - להיות מזוהה עם פולק ושירי אהבה ספרדיים.

בישראל יש מי שמשוכנעים שלברוזה יש שורשים בחצי האי האיברי, אבל האמת היא שהוריו עקרו מישראל לספרד בעקבות עבודתו של אביו. המעבר הגדול, תחושת הזרות והשבר שחווה ברוזה הצעיר הפכו עם השנים לאחד מנכסיו האמנותיים המקצועיים הגדולים ביותר. שם, בספרד שאליה לא רצה לעבור כילד ושבה לא הבין את השפה, הוא למד לנגן בגיטרה. שם הוא גם הכיר את השירים היפים שאותם תרגם עבורו כעבור שנים חברו הטוב יהונתן גפן ז"ל, ושהפכו לנכסי צאן ברזל בישראל.

בסיפור המרתק שמאחורי האלבום אפשר לחזות בסרט "הקשר הספרדי: דויד ברוזה", שישודר היום ב־HOT ויהיה זמין לצפייה גם ב־VOD וב־NEXT TV. בדוקו צולל הבמאי אבידע לבני אל הדרך שהובילה את ברוזה, אמן ישראלי בעל שורשים בריטיים וישראליים, להיות מזוהה עם צליל הפולק הספרדי, אף שמעולם לא כיוון לכך.

לבני חתום על יצירות דוקומנטריות מוערכות אחרות שחקרו את הרגעים הגדולים בעיצוב התרבות הישראלית, ובהן סדרת "האלבומים", "שק של סנטימנטים" על להקת כוורת ו"חייב לזוז" על אלבומו הראשון של אהוד בנאי. ואף שגוף העבודה שלו מתמקד רבות בחקר הקאנון הישראלי - מה שמשך אותו לסיפור של "האשה שאתי" היה לאו דווקא חשיבותו ההיסטורית הבלתי מוטלת בספק.

"כשאני מצלם סרט, אני אף פעם לא בא בתפיסה של 'אני רוצה לעשות סרט כי הוא חשוב או גדול', אלא אני תמיד מחפש סיפור שיעניין אותי, ובעיקר איך אני יכול לספר אותו", אומר לבני. "במקרה של הסרט הזה היו שני דברים שתפסו אותי: 'האשה שאתי' יצא כשהייתי נער. מאוד אהבתי רוקנרול, ואני זוכר את הפליאה המסוימת שהיתה לי: מה - דויד ברוזה, המגניב הזה, הולך למוזיקה ספרדית ורומנטית? הייתי צעיר, ולא הבנתי את העומק של המילים כאן.

"הדבר השני שמשך אותי לנושא הוא שראיתי תמונה של דויד ואחותו שצילם אבא שלהם, שהיא פחות או יותר התמונה הראשונה שלהם אחרי שהם עברו לספרד, בלי שהם ידעו שהם עוברים לשם מישראל. רואים בה שני ילדים לבדם, מחזיקים זה את זה. שני הדברים האלה אמרו לי: וואו, יש פה משהו ממש מעניין".

אתה חושב שהסרט הזה הוא מעין המשך למה שהתחלת לעשות בשתי העונות של סדרת "האלבומים"?

"'האלבומים' היתה סדרה שהיה בה קצת יותר עניין של אלבומי בכורה. יש משהו נורא טוב באלבומי בכורה, כי תמיד מרגישים בהם את התשוקה של הבן אדם לפרוץ. אצל דויד זה כבר היה סיפור אחר, 'האשה שאתי' היה כבר האלבום השלישי שלו בעצם. ברור ש'הקשר הספרדי' היה יכול להיות פרק בסדרה - אבל כל פרק ב'האלבומים' יכול היה להיות סרט בפני עצמו".

סיפור הצלחה שונה

קורותיו של ברוזה השתלבו באלה של ישראל הצעירה ומלחמותיה: "האשה שאתי" נולד לאחר אלבום שהוא מקרה מצער של תזמון בעייתי. "קלף", התקליט השני של ברוזה, שכלל שירים שיהפכו איקוניים כמו "חיפה" ו"דניאלה", לווה בסיבוב הופעות שנאלץ להיקטע לא הרבה לאחר יציאת האלבום, כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה. ברוזה יצא להופיע בפני חיילים עם יהונתן גפן ושותפם לאלבום יהודה עדר ונכנס לדיכאון, שחיבר בין המראות שבהם חזה לבין דחיקת שיריו הראשונים לשוליים, כתוצאה מהלך הרוח הלאומי ומאי־היכולת לקדמם בהופעות חיות.

"האשה שאתי" נוצר במקור כמעין פרויקט ביניים, שהיה אמור למלא חלל בין אלבומים. רגע שלא היה אמור להיות משמעותי מדי בקריירה של ברוזה, ומעין מחווה לילדותו בניכר. אלא שהאלבום זכה להצלחה מסחררת, נמכר במאות אלפי עותקים והפך את הזמר לשם מוכר בכל בית - אך לא בהכרח מהסיבות שעליהן חלם כשפנה למקצוע. הסרט מציג סיפור הצלחה לא כפי שדומיינה. ברוזה רצה להיות ישראלי ורוקר - והצליח בענק דווקא עם אלבום רומנטי לטיני. ואז הוא היה צריך להתעצב לפני הדמות החדשה שנוצרה לו.

"אני אוהב את הפרשנות הזו, היא טובה ומעניינת. זה לא שחור ולבן. דויד ואשתו דאז, רותי, וגם לואי להב וכל מי שהיו מעורבים שם, זיהו משהו והצליחו לעשות אותו. ועם הדבר הזה מגיעים מחירים, הצלחות ושאלות. יש סרט על ג'ינג'ר בייקר (מתופף בריטי אגדי, חבר בלהקת קרים, ע"פ) שמתחיל כשהוא דופק לבמאי מיקרופון בראש. דיברנו על זה, ודויד כל הזמן היה שואל אותי 'נו, מתי אנחנו הולכים מכות?'. והרגע הזה בערך הגיע כששאלתי אותו אם ככה הוא דמיין את ההצלחה. זה רגע יפה, כי אתה רואה אדם שבפנים שלו יש הרבה אמת, כמובן גם בגלל מה שהוא אומר.

"אני אומר את זה מתוך אהבה מאוד גדולה לאלבום ולשירים שלו, שהיום אני רואה אותם בתור רוקנרול במובן הפשוט יותר, של משהו מטורף. מבחינת מה שהוא, מבחינת הרעיון והביצוע שלו, אני מאוד אוהב את האלבום הזה. מצד שני - יש מחירים שכולנו משלמים".