"אף אחד לא רצה את הסדרה הזו": הסיפור מאחורי פרשת הרב פינטו

לפני כ־12 שנה, פרשת הרב יאשיהו פינטו הסעירה את המדינה ועוררה שאלות רבות באשר לקשר דת־חוק ומדינה.

מהדורות החדשות עסקו בשחיתות בחצרו של הרב רב־ההשפעה מאשדוד ובאי־סדרים כספיים שבהם נחשד בזמנו. אחד מ"כוכבי הפרשה" היה תת־ניצב אפרים ברכה ז"ל, חוקר משטרה שניהל קשר מורכב עם הרב - מקצועי, חברי ואישי - אך משזה הציע לו שוחד, ברכה בחר להתריע על כך לממונים עליו. מכאן הפכו חייו לסיוט בחסות אנשיו של הרב, שפצחו בקמפיין הכפשה נגדו והפיצו עליו שקרים וחצאי אמיתות - דבר שלבסוף הוביל להתאבדותו הטרגית.

סדרת הדוקו החדשה של כאן 11, "החוקר והרב", שיצרו לוי זיני ויואב לשם, חוזרת אל הפרשה, משוחחת עם חלק מהמעורבים בה ומנסה לספר סיפור על אופייה של המדינה, ועל חברות, אמונה, כבוד, צדק והצדדים השונים של החוק. עם זאת, יש להבהיר מראש: לא מדובר כאן בסיפור שמתיימר להעניק פתרון, תשובה או מסקנה חד־משמעית, חוקית או מוסרית.

"הגעתי לסיפור הזה כי זו דרמה אנושית וחברתית בעיניי, בעלת משמעות מאוד גדולה לחברה הישראלית", אומר הבמאי לוי זיני בראיון ל"ישראל היום". "עם זאת, אני לא משפטן, לא ערכתי משפט ולא הייתי אמור להוציא פסק דין. זה לא התחום שלי, זה לא עיסוקי ולא התכוונתי לעשות זאת. התחברתי מאוד לדמותו של ברכה ז"ל, שנקרע בין אמונתו הדתית לבין המחויבות שלו לחוק".

האופי של הפרשה ושל המעורבים בה לא מאפשר גישה קלה למרואיינים. מה היו האתגרים שלכם בעשיית הסדרה?

"בהחלט היו הרבה כאלה. בכלל, זו פרשה שאף אחד לא רצה לעסוק בה. זה שיעור ראשון טוב לדוקומנטריסטים מתחילים - אל תעשו סרטים שאיש לא רוצה בהם. הגיבורים שלהם לא רוצים בהם. הם לא רוצים להתעסק בזה. למה להם להתעסק בפצע הכואב הזה? אין להם אינטרס כזה.

"אז זה היה מסע ארוך, עמוס בבעיות ומלא מכשולים - וצלחנו אותו, אני מקווה. היו מעורבים בפרשה שלא רצו להתראיין. גם הערב הראשי בפרשה לא רצה לשתף פעולה. רצינו מאוד, אבל בסופו של דבר זה לא קרה".

לא מעט ביקורות

הפרק הראשון של הסדרה כבר שודר, ואחת מהביקורות לגביו היתה שמדובר ביצירה שעובדת באופן מובהק, אולי מדי, על פי חוקיה הלא כתובים של סוגת הפשע האמיתי, ז'אנר שהפך פופולרי בעשור האחרון. הטענה היא ש"החוקר והרב" עושה שימוש־יתר במניפולציות עריכה, ומתעקשת בשימוש בטקטיקות נטפליקסיות ליצירת מתח. אך הסיפור עצמו, כך נאמר בביקורות, לא זקוק להן.

טענה נוספת היתה כי מדובר בפרשה מוכרת עבור החברה הישראלית, וכי אמנם הסדרה מצאה דרך לספר את פרטיה באופן מותח וקולנועי, אך בפועל הסדרה לא מגיעה לפתרון ולמסקנה החלטית.

זיני לא מסכים עם הקביעה הזו. "שיחקתי בחיי עם הז'אנר, אבל הסדרה הזו היא לא דוקו־פשע. בדוקו־פשע, בסדרות כמו 'המדרגות' או דברים דומים מהז'אנר, יש ציפייה שבסוף יתגלה הפושע, הרשע האמיתי. ובכן, אנחנו לא שם, לא היינו שם וגם לא כיוונו לשם. אני יצרתי דרמה אנושית־חברתית, ולא דוקו־פשע. סיפרתי על דמויות מרתקות, שהן במידה מסוימת משל למציאות שבה אנחנו חיים".

סדרות מסוג זה בדרך כלל מפנות בסופן אצבע מאשימה כלפי אדם או גוף ספציפי. זה לא המקרה כאן.

"לא חיפשנו תשובה ברורה. אני לא חושב שסדרות אמורות לתת לנו תשובות, אלא שהן אמורות להעלות שאלות ולהשאיר לנו, הצופים, לנסות לחבר את הנקודות ולצאת עם המסקנות שלנו. אני לא מספק תשובות. אני גם לא איש שמכריז על טוב ורע. אבל אני חושב שהעליתי שאלות שהן שאלות קיומיות של החברה הישראלית".