זאת הסדרה הכי טובה בנטפליקס ואם עוד לא צפיתם - זה הזמן
התבגרות של נטפליקס היא דרמה מטלטלת על נוער, אלימות שקטה ומה שקורה כשעולם המבוגרים מבין מאוחר מדי • ארבעה פרקים שמרגישים כמו אגרוף לבטן • צפו בסרטון
Your browser doesn’t support HTML5 audio
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
התבגרות (Adolescence) היא ללא ספק אחת הסדרות החזקות והאיכותיות שנטפליקס הוציאה בשנה החולפת - ודווקא בגלל זה מפתיע לגלות עד כמה היא התפספסה בשיח הישראלי.זו לא סדרת נוער נוסטלגית ולא דרמת תיכון עם רגעי הקלה אלא דרמה כבדה, ישירה וכואבת, שמסרבת לעשות הנחות.
העלילה מתמקדת בג׳יימי, נער בן 13 שנחשד ברצח של ילדה מהכיתה שלו. חקירת הרצח חושפת מציאות מטרידה של חרמות, לעג ברשתות החברתיות, גבריות רעילה ואלימות רגשית - נושאים שבאקלים החברתי שלנו מרגישים רלוונטיים ומוכרים מדי.
ככל שהסדרה מתקדמת, מתברר שהשאלה היא לא רק "מי אשם", אלא איך מערכת שלמה מאפשרת לדברים כאלה לקרות.
במדד דרמה־קומדיה, אין כאן בכלל התלבטות: זו דרמה עד הסוף. מהצילום הקר והמוקפד (כנראה החלק הכי מרשים בסדרה, כאשר כל פרק מצולם כלונג-שוט ארוך מתחילתו ועד סופו), דרך הקצב האיטי־חונק ועד למשחק המצוין של כל הקאסט, כולל השחקן הצעיר (אוון קופר) בתפקיד הראשי - הכול עובד לטובת חוויה אינטנסיבית ומטלטלת.
"התבגרות" היא מיני־סדרה בת ארבעה פרקים, כל אחד באורך של כשעה, אבל בפועל קשה מאוד לעצור - ביום אחד אתם כבר אחרי הסוף. למי שמחפש השוואות, אפשר לחשוב על אופוריה או סקינס, אבל "התבגרות" הולכת רחוק יותר: פחות זוהר, יותר מציאות והרבה יותר קשוח.
התבגרות לא מנסה להיות נעימה או אהובה; היא פשוט מזכירה לנו שהתבגרות היא לא שלב מעבר, אלא זירה, ולעיתים גם שדה קרב. סדרה שאסור לתת לה להתפספס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו