מדינת ישראל תסתדר בלי ריאיונות יומיומיים עם מאי גולן

אף שלא רציתי לשמוע עליו, ואף שבאמת השתדלתי לא להתעניין במעשיו, קשה היה שלא להבחין איך ניר ברקת מתאמץ כדי שידברו עליו בטלוויזיה. שר הכלכלה הגיע השבוע להתעמת עם גיא לרר בתוכנית "הצינור", ואז ניצל את במת "הפטריוטים" כדי להכריז על תביעת השתקה שיגיש נגד ערוץ 12 - כשברקע סדרת תחקירים שפורסמה עליו, חשפה כי סייע למקורביו למרות ניגוד עניינים מוצהר.

View this post on Instagram

A post shared by הצינור (@hazinor)

ברקת הגדיל וסיפר כי הקים קרן כלכלית שתגן על פעילי ימין שנתבעים דיבה על ידי 12, והצהיר כי הוא מצטרף למחרימי הערוץ. הוא לא יתארח אצל אופירה, לא יצביע ל"הכוכב הבא" ולא יצחק מהבדיחות של "ארץ נהדרת". חרם במלוא מובן המילה. בכך הצטרף השר לרשימה מתארכת של פוליטיקאים המחרימים, תובעים או פועלים לסגור ערוצי טלוויזיה. "מעל כולם מזדקר ומתבלט ברקת כמו מגדלור שופע טמטום", אמר עליו אמש רביב דרוקר, שסיפר בשידור כי תוכניתו היומית ברשת 13 מוחרמת על ידי 95 אחוזים מחברי הקואליציה, אשר מסרבים להתראיין בה.

השבוע חתמו ח"כים ושרים מהליכוד על מכתב התחייבות כי לא יתראיינו עוד לערוץ של קשת. בהם יואב קיש, יריב לוין, שלמה קרעי, מאי גולן, אביחי בוארון, חנוך מילביצקי וגילה גמליאל - על חלקם פורסמו תחקירים לא נעימים, אחרים חטפו רפש בשידור, אך למרות זאת עד לאחרונה הם הגיעו בריצה לכל הזמנה וניצלו את המסך כדי להתנגח. וערוץ 12 - הוא העניק בשמחה את זמן האוויר לכל דורש, כי הרייטינג הוא זה שקובע.

בצד השני, יאיר גולן הכריז עלרצונו לסגור את ערוץ 14, ואף לא אפשר לכתב הערוץ לסקר אירוע של מפלגתו. האם זה באמת מה שגולן חושב, או שהוא רק עושה את מה שיועצי האסטרטגיה והאחיתופל לוחשים באוזנו? את ערוץ 14 אסור לסגור, וכנראה גם גולן מבין זאת - אחרת לא היה קורא למפלגה בראשותו "הדמוקרטים". מצד שני, הוא גם מבין שלרכוב על השנאה כלפי ערוצי טלוויזיה זה מהלך שאיכשהו מביא יחס תקשורתי, וכנראה גם מצביעים.

ב"הפטריוטים" פרסמו סקר שטען כי 95 אחוזים ממצביעי הליכוד תומכים בחרם על "ערוצי התרעלה והתבהלה". הבייס רוצה חרם, והבייס קובע הכל כשהפריימריז באופק. גם אם זה אומר להחרים, לשקר, להסית ולהתנקש בגופי שידור או בעיתונאים - מבלי לחשוב על הנזק ההיקפי שמייצרת הסיטואציה.

שנת הבחירות הקרובה תהיה רותחת, והתקשורת תעמוד במרכז החלפת המהלומות. כאן עולה השאלה, למה בכלל טלוויזיה מסחרית זקוקה לפוליטיקאים שמחרימים אותה? הרי חרם הוא אפקטיבי רק כשהגוף המוחרם זקוק למחרים; אני יכול להחרים את סידני סוויני, אבל זה לא יזיז לה. מדינת ישראל תסתדר טוב יותר ללא ראיונות יומיומיים עם מאי גולן וניר ברקת בערוצי הטלוויזיה, אז על מה המהומה?

ברגע שעורכי החדשות ותוכניות האקטואליה יפנימו שהם יכולים להסתדר בלי ראיונות עם פוליטיקאים מסביב לשעון, הם יגלו שדווקא הפוליטיקאים הם אלה שהכי זקוקים לזמן מסך.