יוסף שילוח: פליט במדינתו, גיבור בקולנוע שלה

"בעל החלומות", yes דוקו, HOT8 וב־VOD

אף שאנו מוצפים מכל עבר בסרטי דוקו על חייהם של אמנים ישראלים (אביתר בנאי,קורין אלאלז"ל), ההשוואה שעלתה במוחי תוך כדי הצפייה בדוקו "בעל החלומות", על חייו של השחקן יוסף שילוח שהלך לעולמו לפני 15 שנה, היתה דווקא לדוקו בן שלושת החלקים על המרגל מרדכי ואנונו ששודר ב"כאן".

אלה לא רק הדמיון החזותי, המאבק מול ההגמוניה האשכנזית וכן, גם התשוקה לנשים, שהובילה אותם למקומות אפלים והיתה שותפה בקריסתם, אלא בעיקר מסלול החיים שהוביל לסוף שדומה בדיוק לנקודת ההתחלה: שניהם נרמסו על ידי אותו ממסד, שפגע בהם מרגע שכף רגלם דרכה על אדמת הקודש.

שניהם לא יכלו לו, אף שהקדישו לכך חיים שלמים. שניהם נחלו כישלון במאבקם לשינוי החברה הישראלית. אחד בילה את רוב חייו בכלא על פשע שביצע מתוך כוונה לשנות את מאזן האימה במזרח התיכון. האחר, שלא ביצע שום פשע ורק תרם לאנושות מכישרונו כדי לנסות לשנות את מצב הלחימה התמידי במקום הזה, סיים את חייו באותה הנקודה שבה התחיל: לא שייך.

בההיבט האמנותי בולטים לטובה הבחירה של הבמאים קובי פרג' ומוריס בן מיור לשתף פעולה עם בתו של שילוח, עומר, כדי שזו תחשוף את הקלטות הביתיות שבהן היא מראיינת את אביה המספר את סיפור חייו, המוזיקה המצוינת של יונתן בר־גיורא, והעובדה שהסרט אינו מתעמת עם כוכבו אלא עוטף אותו באהבה. שילוח היה אמן טוטאלי, וגם מודה שלעיתים היה חרא של בן אדם. מי שמזוהה אולי יותר מרוב שחקני ישראל עם דמותו של המזרחי הנלעג, סירב לראות את השפעת הדמויות שגילם לקביעת הנרטיב של דמות המזרחי בקולקטיב הישראלי.

אבל בעיקר, שילוח חשב שיוכל לתקן את העולם דרך האמנות - וכשל. לזכותו ייאמר שמעולם לא הפסיק לנסות. על כמה אמנים בעת המודרנית שלנו ניתן לומר זאת? על כמה שחקנים ניתן גם להגיד שהצליחו לגרום אושר לפחות לדור אחד של ישראלים, כאלו שהסרטים שבהם השתתפו זיכו אותם לרשום את עצמם ביושר בספר הזהב של הקולנוע הישראלי בפרט, ושל התרבות הישראלית בכלל?

לא היינו אותה מדינה בלי יוסף שילוח, לא כי חלם על שלום עם הפלשתינים וראה בקיפוח המזרחי גורם מאחד עם אותם פלשתינים, אלא כי ידע - בתוך התופת הקבוע שמתחולל פה - להעניק לנו שעות על גבי שעות של שמחה ואסקפיזם. לא כזה המיובא מחו"ל, על שלל הפורמטים שלו, אלא דווקא מתוך המציאות הישראלית ששילוח כל כך התנגד לה ולחם בה, אף שלא הסתיר לרגע את העובדה שבשל הקריירה שבה בחר הוא תלוי במקום ובשפה, ולא באמת שייך אל מעבר לים.

היום, במבט לאחור, אף שחזר שוב ושוב על העובדה שלאורך כל חייו, לא משנה להיכן הלך, הרגיש פליט ומהגר בארצו, שילוח - אם רצה בכך ואם לאו - היה לאחד מפניה הבולטים של הישראליות ב־78 שנות המדינה.