"צייר המערות" היא אסקפיזם סביר, אך האם היא מתאימה לנערים?

סדרות ילדים ונוער כיום לא מסתפקות בלהיות סתם סדרות - הן רוצות הרבה מעבר לכך. ויותר מכל, הן רוצות לפרוץ את מחסום הגיל. הן פוזלות להצלחה של "האחיין שלי בנץ", למשל. קומדיית תיכון שפרצה גבולות, התגלגלה עד לפריים־טיים של כאן 11, קטפה פרסים וסופרלטיבים, ועשתה לעצמה שם של סדרה לכל המשפחה. כזה הן רוצות.

הדרך הפשוטה לשכנע קהל מבוגר לצפות בתוכן שמיועד לילדים היא כמובן ליהוק של כוכבים מפורסמים. תביאו כמה מצחיקנים מוערכים - והצופים כבר יבואו בעצמם, בלי קשר לתוכן.

שימו לב, למשל, לקאסט של הקומדיה החדשה "צייר המערות", שעלתה השבוע בערוץ ניקלודיאון (לצופי HOT ו־yes): כולם שחקני משנה בסדרה, אבל כל אחד ואחת מהם יהלום: עלמה זק, יניב סוויסה, יניב ביטון, רועי בר־נתן, דב נבון, מעיין בלום, יעל לבנטל ונטע רוט. סופר־גרופ חסר תקדים של קומדיית המיינסטרים הישראלי.

לצופים מבוגרים, "צייר המערות" היא אסקפיזם. עלילת נעורים שמתרחשת בתקופת האדם הקדמון, כשבנו של ראש השבט מתגלה כצייד כושל אך צייר מוכשר, ומתמודד עם צרות של בני נוער באריזה קדמונית - מגפה של כינים, מתקפה של ממותות, בריונות, אהבה נכזבת ושיעורי בית. קצת כמו סדרת נוער רגילה, רק בתוך מערה ועם שפע של סאבטקסט. אבל האם היא קומדיה מצחיקה ברמה כזאת שתגרום לי להמליץ לכם לעזוב הכל וללכת לצפות בה? אני לא בטוח.

כי לראות את הכוכבים של "ארץ נהדרת" ו"קופה ראשית" גונבים את הפוקוס ב"צייר המערות" מעלה תהיות - האם הסדרה באמת מתאימה לנוער? האם מרוב שהיא פוזלת לכל הגילים יכול להיות שהיא מתפספסת? מה היא רוצה מעצמה ומאיתנו? ובעצם, למה בסוף אותם השחקנים תופסים גם את התפקידים בסדרות הילדים? לאן נעלמו הסיטקומים הטובים שמיועדים למבוגרים? והאם סדרת נוער לא יכולה פשוט להיות סדרת נוער וזהו?