"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

שנה של צעקות: הטלוויזיה הישראלית איבדה את זה ב-2025

האולפנים האינסופיים והצעקות היו המאפיין של הטלוויזיה הישראלית ב-2025 • לצד הפקות מרשימות ויצירה איכותית ב"כאן" וב-HOT, הערוץ הפופולרי בישראל הוביל את השיח הרדוד והווליום הגבוה

,עודכן
0השמעה
שנה מהקשות בתולדותיה של הטלוויזיה הישראלית. צילום: חדשות 12, צילום מסך

סיכום השנה בטלוויזיה הישראלית

הטלוויזיה הישראלית מסכמת שנה אזרחית מהקשות בתולדותיה. לצד מהדורות חדשות שהתמודדו עם קצב אירועים בלתי נתפס ועשו זאת ברמה שמזכירה ערוצי טלוויזיה בינלאומיים ומרובי תקציב, כל מה שעטף את מהדורות החדשות היה בעיקר מראה לחלקים שאנחנו לא אוהבים בישראליות: מלא צעקות, רדידות והרבה אוכל שומני שמשודר כמעט מדי ערב, לצד תוכניות הריאליטיהאחרות.

שיח הצעקות, האולפנים האינסופיים בכל הערוצים, הם המאפיין של הטלוויזיה של ישראל בשנה האחרונה. אפשר להיתפס לנפילות של ניר דבורי או חיים לוינסון כאירועים משמעותיים, אבל התרומה העיקרית של הערוצים המרכזיים בישראל בראשותקשת 12היתה לרדידות השיח ולהגברת הווליום.

קרן מרציאנו, אולפן חדשות 12,צילום: צילום מסך

נכון, הם לא לבד בסיפור הזה וההידרדרות היא נחלתם של כל הערוצים (גם כותב שורות אלו צועק מדי פעם בתוכניות טלוויזיה), אבל מכיוון שמדובר בערוץ הפופולרי בישראל, האחריות עליו היא גדולה יותר.

זאת היתה שנה שחידדה את ההבדלים בין האיכות של היצירה הישראלית ב"כאן", ב־HOT וב־yes, לבין מה שנותנים לנו בערוצים 12, 13. "רצח בים המלח" שעלתה בשבוע האחרון של השנה רק חידדה את ההבדלים.

רצח בים המלח,צילום: פיני סילוק

היצירה הישראלית הצליחה לשרוד שנתיים קשות גם בעזרת עשייה דוקומנטרית יוצאת דופן, שלאו דווקא היתה קשורה במלחמה. "ואנונו" היא דוגמה לא רעה לקריטיות של שידור ציבורי שכדאי שיהיה פה, אלא לוויכוח עתיק היומין לתפקידה של טלוויזיה: כאילו יש מקום רק ל"סברי מרנן" שהלכה השנה בדרך כל בשר, ולא גם לתוכניות שלא שמות את המוח על השתק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר