"ינון מגל, אייל ברקוביץ' וחיים לוינסון - נרקיסיסטים עם כריזמה"

דווקא בשבוע גורלי שכזה, כשרוב הקולגות שלו זעקו על קץ הדמוקרטיה, אלדד קובלנץ לא נראה מוטרד מהחלטת הממשלה לחסל בתוך שלושה חודשים את גלי צה"ל - תחנת הרדיו הצבאית שסיפקה לו את דריסת הרגל בתקשורת הישראלית.

"אין שום סיכוי שיסגרו", מסביר בביטחון האדם שניהל את גלגלצ והפך אותה למה שהיא. "גל"צ לא תיסגר בזמן כהונת הממשלה הזאת מכמה טעמים: ראשית, מסובך לסגור גוף ציבורי, בטח בתקופה כזו קצרה. המשא ומתן עם ועד אזרחי עובדי צה"ל יהיה קשה. דבר נוסף - יש מהמורות משפטיות שיידונו בבג"ץ. ויש גם סיבות פוליטיות. אני לא חושב שביבי וחבריו בליכוד ייתנו את ההישג הזה לישראל כ"ץ, ששועט לעבר המקום הראשון בפריימריז ומתעתד להחליף את נתניהו. לכן, דווקא בגלל ממשלת הימין על־מלא - אני לא צופה שזה יקרה".

קובלנץ מספר כי כבר בגיל 8 פנטז ללבוש את המדים של גל"צ. "מגיל צעיר הייתי עמוק בפינק פלויד, קווין ופרוגרסיב־רוק. אהבתי רדיו, ומילדות חלמתי להיות עורך מוזיקלי בגלי צה"ל. בתקופתי להיות עורך מוזיקלי היה חופש ביטוי מלא. לא היו קובלנצים שאמרו לך 'לא'. לא היה מישהו שעובר על רשימת השירים שלך, מוחק את כולה ואומר: 'תחזור עם משהו אחר'. היינו עורכים מאוד יהירים. הטחנו וניפצנו על קיר התקליטייה תקליטי ויניל שלא אהבנו. היה לנו טעם אלטרנטיבי. למשל, שלמה ארצי וירדנה ארזי לא הושמעו בשנות ה־80 בגל"צ".

וגם לא זוהר ארגוב.

"בטח, אבל אני דווקא הולך לאבות המייסדים של האשכנזיוּת של מפא"י. גם במוזיקה הזאת היינו מתנשאים ברמה ששלמה ארצי וירדנה ארזי לא הספיקו עבורנו".

בדיעבד אנחנו יכולים לאבחן שדווקא ההתנשאות, האלטרנטיב ומרד הנעורים סיפקו לגל"צ את הקול הייחודי שלה.

"גל"צ היתה כר יצירתי מטורף, שיצר הכל. מ'מה יש' של ארז טל ואברי גלעד ועד 'אפר ואבק' של יהודה פוליקר, שגם נולד בתחנה. קרקע משוגעת ליצירתיות. מצד שני, הכוח משחית. וזאת אחת מהבעיות של גל"צ. אתה לוקח ילדים בני 18, ופתאום שומעים אותם בכל מקום - בעיקר בשידורי האקטואליה - זה קצת דופק את המוח. בוא, זה לא תהליך טבעי לילד. תסתכל מה קורה לחצי מכוכבי הריאליטי, איך הם מתפלפים. זה אותו מנגנון.

"אם מחר השמאל הליברלי יעלה לשלטון, אני לא בטוח שהוא לא יסגור את גל"צ. ויהיה לו הרבה יותר קל - כי הוא לא יואשם בסתימת פיות. אי אפשר לדעת מה היה קורה בלי גל"צ, אבל בטוח שהיה יותר גיוון של דוקטרינות שידור" 

"ב־1986, כשעוד הייתי חייל, דלית עופר כמעט הדיחה אותי מתפקידי כעורך מוזיקלי על רקע עריכה אזוטרית ואי־התחשבות בטעם הקהל", הוא נזכר. עשור לאחר מכן קובלנץ המציא את שיטת הפלייליסט הגלגלצי הידועה לשמצה, ניהל את גלגלצ בין 1995 ל־2005 והפך אותה לתחנה המואזנת ביותר בישראל.

החלטת הממשלה על סגירת גל"צ לא אמורה לפגוע בגלגלצ. איך זה צפוי לעבוד?

"זאת הזיה מוחלטת, זה לא הגיוני. אין דבר כזה גלגלצ בלי גל"צ. אבל זאת תוצאה של אג'נדה סדורה, אחרי שתוצאות הוועדה שהקים השר כ"ץ כדי להכריע את גורל התחנה היו ברורות עוד לפני שהתכנסה".

לא מטריד אותך שהשלטון מתערב ככה בתקשורת - מתאמץ לסגור תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה, ולהשפיע על התכנים המשודרים?

"יש לי breaking news for you: החיכוך בין השלטון לתקשורת לא ייחודי לישראל. תסתכל מה קורה בארה"ב בין טראמפ לתקשורת. אפילו בבריטניה, לא משנה אם הלייבור או השמרנים בשלטון - תמיד יש מלחמות עולם בין הממשלה ל־BBC. הפופוליזם קיים בכל העולם והוא מתגבר. אם מחר השמאל הליברלי יעלה כאן לשלטון, אני לא בטוח שהוא לא יסגור את גל"צ. ויהיה לו הרבה יותר קל לסגור את גל"צ - כי הוא לא יואשם בסתימת פיות. גוף התקשורת היחיד שנסגר בתולדות מדינת ישראל, ולא נפתח אף גוף תחתיו, היה ערוץ 7, ואת תחנת 'קול השלום', שהפעיל אייבי נתן, הם השאירו. אז אולי רק השמאל יכול לסגור גופי שידור, ורק הימין יכול להביא שלום. יכול להיות".

מה דעתך על גל"צ בגרסתה הנוכחית?

"אני לא מצוי בדוח זמיר, ואני יודע שטל (לב־רם, מפקד התחנה, נ"ו) עשה שינויים של יותר תרבות ופחות אקטואליה, שזה מבורך בעיניי. ועדיין, בעיניי הלקות הגדולה של גל"צ היא חוסר תעוזה. בעבר חדשנות ופריצת דרך היו גחל בוער בעצמותיה. אני, למשל, הייתי מצפה להפוך את גלגלצ לתחנת אלטרנטיב".

למרות השינויים, התחנה עודנה מתויגת בתור "הבית של השמאלנים", ולא "הבית של החיילים".

"זה קשקוש. גל"צ היא לא הבית של השמאלנים, היא תחנה די מאוזנת. באופן היסטורי, אקדמיה ועיתונות הן מקצועות של שמאלנים. ב־20 השנים האחרונות חלה תזוזה של כוחות שמרניים לתקשורת. יש לזה ביקוש מבחינת הציבור שזז ימינה, אבל מבחינת איזון גלי צה"ל בסדר גמור".

"בגלל הקושי לראות ולקרוא זכיתי בשמיעה מאוד טובה ובזיכרון מצוין. לא קראתי מילה בחיי ועברתי תיכון ושני תארים. לקות הראייה היתה הדבר שהכי עיצב את אישיותי. בזכותה התקבלתי לגלי צה"ל. היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי"

ניסוי חברתי

בימים אלה קובלנץ בן ה־58 מועסק כנציג הבעלים של רדיו תל אביב ומעצב מחדש את פני התחנה. הוא סילק טאלנטים כמו גורי אלפי, עדכן את הסגנון המוזיקלי והמציא שדרנית AI.

קודם לכן הוא ברא את רדיו אקו 99fm, היה סמנכ"ל פרוגרמינג בערוץ 10 ובקשת, יו"ר הוועדה למדרוג ומנכ"ל הטלוויזיה החינוכית. לבסוף הגיע אל מה שהוא מכנה "הדבר שנולדתי אליו ושכיוונתי אליו כל חיי", כשהיה ממייסדי תאגיד השידור הציבורי וכיהן כמנכ"ל הראשון של "כאן".

הוא נולד בירושלים, שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. כעבור שלושה חודשים הבחינה אמו כי אינו מגיב לגירויים ויזואליים. "היא לקחה אותי לרופא, והוא אמר 'הילד עיוור'. אבל אמא ברונקה היא אישה שלא נכנעת לרגע. למחרת כבר בדקה אותי רופאת עיניים שאמרה לה, 'הילד רואה, אבל אנחנו לא יודעים כמה ומה חומרת הבעיה'.

"מערכת החינוך בירושלים סירבה לקבל אותי לבית ספר רגיל. רצו לשלוח אותי לבית ספר לעיוורים. אבל עוד פעם התעסקו עם אמא שלי, שאמרה להם: הילד ילך לבית ספר רגיל ותסתמו".

כיצד לקות הראייה שלך באה לידי ביטוי?

"האישונים שלי כל הזמן בתזוזה, ולכן גם הראש שלי זז בשביל שאראה יציב. זה נקרא 'ניסטגמוס', אבל מאוד חמור. אין ניתוח שפותר את הבעיה, ומשקפיים לא עוזרים. מרחוק אני כמעט לא רואה כלום. אני לא יכול לנהוג, זו תהיה סכנת נפשות. יש לי בבית מסך 98 אינץ', שאני צופה בו ממרחק חצי מטר; זה מחזה זוועה. לראות אותי מאשר פרומו היה מחזה עוד יותר זוועה כי הייתי מדביק את הראש למסך במסכי ענק. מקרוב אני רואה כל פריים".

בעצם, ניהלת את הטלוויזיה בארץ מבלי לראות כמעט כלום.

"כן. בוא תראה את הפונט שלי בטלפון". הוא מדליק מסך - והאותיות הענקיות מזנקות החוצה. "ואני רואה אותו ככה", הוא מציין ומקרב את הסלולרי למרחק 20 סנטימטרים מפרצופו.

"אני חלק מניסוי חברתי. ב־1995 נתנו לעיוור נטול רישיון לנהל את תחנת הנהגים, גלגלצ. אחר כך הניסוי החברתי איבד שליטה וניהלתי את התאגיד, שהוא גוף תוכן הווידאו הכי גדול במדינה. אני מקרה קלאסי של פיצוי. בגלל הקושי לראות ולקרוא זכיתי בשמיעה מאוד טובה ובזיכרון מצוין. אני זוכר הכל. לא קראתי מילה בחיי ועברתי יסודי, תיכון ושני תארים. לקות הראייה היתה הדבר שהכי עיצב את אישיותי. בזכותה התקבלתי לגלי צה"ל. הלקות הזאת היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים".

ריבים בלתי פוסקים

כאמור, בשנת 2015 הוטלה משימה על איש החזון שכמעט לא רואה - להוביל את הקמת תאגיד השידור הציבורי. קובלנץ התמנה למנכ"ל הזמני, ובהמשך נבחר על ידי ועדת איתור למנכ"ל הקבוע וניהל את גוף השידור עד להדחתו ב־2022 - בעקבות חילוקי דעות עם מועצת התאגיד.

ברקע היו גם דוח ועדת פרוקצ'יה ותחקירים עיתונאיים, שמצאו כי בניהולו נפוצו בתאגיד באותן שנים מקרי התעמרות בעובדים, יחסי אנוש בעייתיים, תנאי העסקה בלתי הוגנים, שיח מבזה, ועוד. על קובלנץ הוטלה האחריות העיקרית למצב בארגון שהתנהל תחתיו.

אתה מרגיש, בדרך שבה נפרדתם, שבתאגיד הפכו אותך לסוג של שעיר לעזאזל?

"עזבתי אחרי ריבים בלתי פוסקים ביני לבין המועצה. זה בכלל לא קשור לתחקיר ב'הארץ', כי המועצה לא מצאה רבב בפעולותיי. אני חושב שנעשה לי עוול, אבל ממש לא הייתי שעיר לעזאזל. חמש שנים הסתדרתי מצוין עם המועצה. בשנתיים וחצי האחרונות היה קצת פחות טוב. זה הסתיים כמו שזה הסתיים מכיוון שניהלתי את קרב ההישרדות האישי שלי בצורה באמת לא מוצלחת. הייתי אמוציונלי מדי, לקחתי ללב ונעלבתי". 

התאגיד מתנהל נכון בחיכוך שלו עם הממשלה הנוכחית?

"הוא מתנהל במתחם הסבירות. הייתי מציע לאהוביי בתאגיד להוריד לחץ ולשדר פחות פאניקה כי התאגיד לא ייסגר ב־40 השנים הקרובות, ופאניקה פוגעת בתפוקת העבודה. זאת היסטריה מוגזמת ולא מחוברת למציאות".

הם בחרו להביא את אילה חסון. יש שיגידו כי זה כדי להתחנף לשלטון.

"זו בחירה לגיטימית. בתמהיל של התאגיד בסדר גמור שתהיה גם אילה חסון. העניין היחיד הוא שהיא טאלנטית שהרבה יותר מתאימה לערוצים מסחריים - מבחינת הטמפרמנט, הווייב והפיקים. צופי כאן 11 הם אנשים עדיני נפש שפחות מחבבים מהומות באולפן. היא התחילה בכמעט 7% רייטינג, אבל מאז ירדה ל־2.1%".

אתה יכול להסביר לי למה לעזאזל חשבת ש"קופה ראשית" תהיה כישלון?

"השנה 2016, ואני שימשתי מנכ"ל זמני של התאגיד, גייסתי עובדים תוך איומי סגירה מראש הממשלה, ובמקביל גם מילאתי את תפקיד מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית. יום אחד ניגש אלי עומר מנור, שהיה יועץ תוכן פרוגרמינג לחינוכית. הוא סיפר לי על סדרה שמתרחשת בסופר ונתן לי לקרוא איזה עמוד וחצי. אמרתי לו, 'תקשיב, זה נראה לי כמו ערוץ ביפ של 2003. ומה זה קשור לטלוויזיה חינוכית? אבל כרגע יש לי צרות יותר גדולות בחיים, אז ההחלטה היא עליך. הדבר הזה לא יצליח בחיים'. תראה מה זה מקריות. בסוף 'קופה ראשית' הפכה לסדרה הכי טובה שנעשתה כאן.

"אתן לך גם דוגמה הפוכה. בשנה הראשונה של התאגיד זכינו באירוויזיון וקיבלנו את אירוח התחרות. חיפשנו מנחים, ולוסי איוב היתה כוכבת הדיגיטל שלנו. ילדונת בת 20 וקצת שהגיעה מכתיבת 'פואטרי סלאם'. טאלנטית ללא פגם. מבריקה, חננה וחרוצה. הודעתי לכל הצוות שהיא תהיה אחת ממנחות האירוויזיון. אחר כך הגיעו אלי משלחות שהסבירו מדוע לא אחראי לבחור בה - כי היא מעולם לא החזיקה שידור חי וזה שידור ל־200 מיליון צופים.

"אמרתי לכל המתנגדים שיש רגעים בחייו של מנהל שדמוקרטיה היא לא שיטה יעילה. זאת החלטתי, ותבלו. תוך כדי האירוויזיון קשת כבר החלו במסעות חיזור אחריה. כעבור שנה וחצי לוסי פרשה כנפיים ועפה לה לשחק אצל ה'מרקט־לידר'".

קובלנץ מלא ביקורת על הדרך שבה ערוצי הטלוויזיה מסקרים בימים אלה את רפורמת השידורים שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי. "אני רואה את עצמי כאדם מאוד ליברלי, ואני חושב שרוב הרפורמה של קרעי לגיטימית. אני לא מסכים עם הכל, אבל עצם העובדה שחצי מגופי התקשורת הכריזו עליה מלחמה היא מאוד־מאוד־מאוד בעייתית, כי אחים שלי - אתם בעלי עניין.

"אתם כועסים על עובדים שלכם שלא נתנו גילוי נאות (חיים לוינסון, נ"ו), ובינתיים אתם נלחמים בלגיטימיות של הרפורמה מול הצופה, שלא מבין את הדברים האלה, ומכנים אותה 'המהלך של קרעי לשואת הארמנים השנייה'. זה מסגור שבעיניי הוא לא לגיטימי. דרך אגב, רוב הרפורמה שלו בכלל נולדה אצל יועז הנדל".

מה החלקים הפחות מוצלחים ברפורמה?

"כל ספיחי 'חוק הרייטינג' (שינוי שיטות המדידה ופרסום הנתונים, נ"ו) הם הזיה שאני פחות מחבב. לדעתי, זו הטרלה של קרעי. אתם העלבתם אותי - ובאמת, הם נהגו בו בחוסר כבוד באנדרסטייטמנט - אז עכשיו אני אראה לכם מה זה.

"יש עוד חלק ברפורמה שאני לא מסכים איתו, אבל כאן אני מצהיר על ניגוד עניינים. זה נוגע לחלוקת רישיונות שידור ברדיו לכל פועל. מדובר בשוק קטן ומצומצם, והצפה שלו פשוט תקריס את כולם. מצד שני, אני בעל עניין".

זאת גם אחת מהתלונות של ערוצי הברודקאסט, שמודאגים מכך שקרעי מעוניין לפתוח את שוק הטלוויזיה ככל הניתן.

"אוקיי, אז יש לנו בעיה כלכלית. זאת בטח לא בעיה של 'קץ הדמוקרטיה', יש הבדל".

"עזבתי את התאגיד אחרי ריבים בלתי פוסקים ביני לבין המועצה. זה הסתיים כמו שזה הסתיים מכיוון שניהלתי את קרב ההישרדות האישי שלי בצורה לא מוצלחת. הייתי אמוציונלי מדי, לקחתי ללב ונעלבתי"

 הריקוד האחרון

בשלוש השנים מאז עזב את התאגיד הביט קובלנץ על שוק התקשורת מהצד. "הייתי רדיקל חופשי - הרציתי בפני חברות, לימדתי באוניברסיטה, יעצתי לשני סטארטאפים, הייתי יושב ראש עמותה. עשיתי סבב של פנסיונר בתחילת דרכו. הייתי מאוד בררן בבחירות המקצועיות שלי כי המנוע הכלכלי מעולם לא היה המנוע העיקרי שלי".

לפני שנה החיידק משך אותו חזרה אל גלי האתר. "התראיינתי לפודקאסט של אסף ליברמן על תולדות הרדיו, ויצאתי משם עם חשק עז. למחרת הרמתי טלפון לצביקה שלום, מבעלי המניות של רדיו תל אביב. יש בינינו היכרות - שנינו בוגרי בי"ס בויאר. אמרתי לו, 'בא לי לעשות את הריקוד האחרון ברדיו'. והוא ענה: 'יאללה, בוא'. זאת היתה החלטה של רגע.

"זיהיתי שרדיו תל אביב הוא מותג טוב, שמסוגל - בעזרת סדר בכאוס וקוהרנטיות בקו השידורי - להוריד דרסטית את ההוצאות ולהעלות את ההכנסות. הרעיון שלי היה לסדר את האקסלים כדי להשיג יותר רווחים לבעלי המניות, כי אני נציג בעלי המניות וזה תפקידי. 

"צריך לדעת את מגבלות הכוח. ל־102fm אין אספירציות להביא 37% רייטינג. המטרה היא לייצר משהו שבעלי המניות ואני נהיה גאים בו. נעשה את זה בכך שנהפוך לתחנת מוזיקה עם התמהיל המוזיקלי הכי מדויק ונכון לשנת 2026. 

"חיפשנו חדשנות, והצלחנו לייצר את שדרנית ה־AI הראשונה, 'אודליה', מדי יום בין 2 ל־4. רדיו תל אביב הוא תחנה עם רייטינג של 2.5% ב־TGI, יש לו מעט מאוד מאזינים ומאזינות ומעט מאוד תשומת לב. אז המנוע הראשוני יבוא מתוכנית אחת שתייצר באזז ושיח".

את טייכר וזרחוביץ' השארת, למרות הקו המוזיקלי שהצהרת.

"הם מקרה ייחודי. תוכנית מעולה בעיניי, אבל דעותיי לא מעניינות כשאתה מנהל תהליך. יש להם קהל מאוד גדול ונאמן. לתוכן שהם מייצרים יש ערך גבוה בפלטפורמות הדיגיטליות. זה מוצר מדף, וכשאתה מסתכל על עתיד ברדיו - זה משמעותי כי אין חובה להאזנה בזמן אמת. אני לא מעריך שיש אנשים שמקשיבים לאפי טריגר ב־VOD שלושה ימים אחרי. וגם לא לאסתי פרז".

לעומת זאת, תוכנית הספורט של אופירה אסייג בוטלה. למה?

"אין שאלה לגבי הסטאר־קוואליטי של אופירה, אבל התחנה זזה לכיוון של הרבה פחות מלל. חשבנו שזה ניסוי מעניין - גם למאזינים וגם לנפש של אופירה - לעשות ברדיו משהו יותר מינורי. תוכנית מוזיקלית, שההתערבות שלה בה תהיה עדינה. שמעתי כבר חמישה פיילוטים וזה אחלה".

אופירה תעשה גלגלצ ותלחש בין שיר לשיר?

"אופירה תהיה שדרנית מוזיקה, שתפעל על פי דוקטרינת שדרני המוזיקה של כמה מדברים, מה אומרים ומתי. אני חושב שאופירה היא היחידה שעברה את שלושת מדורי הגיהינום של הטאלנטים בישראל - ספורט, אקטואליה והפריים־טיים של קשת 12. לכן, לנסות אותה במשהו יותר קאמרי יכול להיות מוצלח".

אפשר גם להסתכל על זה כשלב אחד לפני שמזיזים אותה החוצה.

"גם נישואים קתוליים הם לא לנצח, אבל אנחנו נכנסים לניסוי הזה במחשבה שההסתברות להצלחתו גבוהה מאוד - יותר מ־90%. זה לא יהיה 370% רייטינג, אבל אני בטוח שיהיה מפתיע ומוצלח". 

בעיות הרייטינג

"שוק התקשורת בישראל דומה מאוד לשוק הספורט", מאבחן קובלנץ. "אלה שווקים שמתנהלים בצורה אמוציונלית. אתה מסתכל על קבוצות כדורגל ואומר 'באמא שלכם, תקימו פיצוציות ביבנה - זה יותר רווחי'. יש משהו בתקשורת, בתרבות הפופ, בסרטים ובספורט - שנכנסים אליהם שיקולים לא רציונליים, מה שהופך את העיסוק הרבה יותר מעניין, אבל גם הרבה פחות מקצועי".

היית יו"ר ועדת המדרוג. הרייטינג אמין מספיק לטעמך?

"יש המון בעיות בשיטת הרייטינג. כולם יודעים שהשיטה בעייתית, וזה לא אקסקלוסיבי לישראל. גם השחקנים הגדולים בעולם מתים מפחד לשנות את השיטה. הם מתבצרים בשיטה שהם מכירים - למרות הירידה במספרים - כי האלטרנטיבה יכולה להיות הרסנית עבורם.

"אבל קבל עתידות: בתוך 18 עד 24 חודשים הפרה־פריים והפריים של ערוץ 14 יעבור את קשת 12. זו לא אמירה ערכית אלא אמירה מתמטית. תסתכל משנת 2015 ועד ימינו על הגרף של רצועות השידור בשעות 7 ו־8 בערב בערוץ 12, לעומת ערוץ 20 וערוץ 14; גם ילד בן 3 יכול להגיד 'כשאחד עולה ואחד יורד אז מתישהו הם ייפגשו'".

"אין מה לעשות - ויכוח, שסע וחיכוך מייצרים עניין, עניין מייצר צפייה, וצפייה מייצרת הכנסות. ניוז היום הוא לא מה שהיה פעם, כי אלמנטים של בידור חדרו לחדשות וזאת לא המצאה של ערוץ 14. יש ערוץ 14 בכל מקום בעולם"

כוכבי המסך

לערוץ 14 יש תקרת זכוכית מבחינת מספר צופים, שהוא לא מסוגל לנפץ.

"אמנם יש להם תקרת זכוכית, אבל יש להם משהו שלאחרים אין, וזאת צפייה אידיאולוגית. וצפייה אידיאולוגית תרד פחות מצפייה לא אידיאולוגית. אבל אתה יודע מדוע כנראה זה לא יקרה? כי קשת לא תיתן לזה לקרות, ושיטת המדידה תשתנה. אחרת ערוץ 14 יעבור אותם".

מה הבעיה הכי אקוטית בשיטה הקיימת?

"תסתכל לדוגמה על כאן 11. על כל צרכן בטלוויזיה יש להם עוד עשרה בדיגיטל. ב־2019 הובלתי מהלך שנוי במחלוקת של פרישת התאגיד מהוועדה למדרוג. גם בהנחה שהשיטה מושלמת, והיא לא, מבחינת התאגיד הרייטינג לא רלוונטי. הרי רייטינג תפקידו הוא למכור ספוטים של פרסומות.

"התאגיד משלם מיליוני שקלים לוועדה למדרוג. זורקים כסף סתם. ככה אתה גורם למוצר שלך להיות פחות טוב. אתה חושב על רייטינג, כי אתה בתחרות מדומיינת מול קשת, רשת ו־14, בזמן שאף אחד לא מצפה ממך בכלל להיכנס לתחרות הזאת.

"בימים האחרונים התאגיד הביא 2.7% במהדורה המרכזית - זה הכי נמוך בהיסטוריה. שיהיה להם בכיף. אני נלחמתי בזה, יצאתי מהוועדה למדרוג, חטפתי ביקורת ושרדתי. יומיים אחרי שהלכתי - הם חזרו. זכותם. בעיניי זה מיותר".

נדמה שהטלוויזיה המסחרית התמכרה לשידורי חדשות מסביב לשעון.

"חדשות הן המוצר הכי יעיל. עלות שידור של כל שעה היא הכי נמוך ביחס לכל סוגה אחרת, אם כי ברשתות החברתיות צורכים הרבה יותר חדשות מאשר בטלוויזיה, והרייטינג של המהדורות יורד. כצרכן, אתה מגיע ל־8 בערב עם פחות צורך לפתוח מסך.

"אנשי חדשות מאוד טובים בלייצר חדשות, מבחינת תפוקות וכמות עבודה, ומצד שני הם פחות טובים ביצירת חזון. מבחינתם יש חוקים איך זה צריך להיראות - ולכן אנחנו מקבלים מ־4 אחר הצהריים עד 9 וחצי בערב אותו מוצר בחמישה ערוצים". 

מי הם אנשי החדשות הכי טובים במדינה?

"אבישי גרינצייג הוא העיתונאי הטוב בישראל. מיכאל שמש הכתב הפוליטי הכי טוב. גילי כהן הכתבת המדינית הכי טובה, וקרן בצלאל פרשנית החוץ הכי טובה".

ומה לגבי ינון מגל?

"הוא הטאלנט מספר אחת בישראל".

זה טוב שמגל, אייל ברקוביץ' וחיים לוינסון הם כוכבי התקופה על המסך?

"מדובר בנרקיסיסטים אגוצנטריים עם כריזמה מפה ועד הירח ובחזרה. אבל כוכבים, בהגדרה, הם אגוצנטרים בעלי כריזמה".

לרוב האנשים יש בעיה עם ההערצה לאחד כמו ינון מגל.

"רוצה לדבר סטטיסטיקה? 50% מהאוכלוסייה דווקא מבסוטים מזה אש. 20% דונט גיב א שיט, ובערך 30% מתחרפנים ממנו. בסדר, אז מה? החדשות הפכו לאנטרטיינמנט. אפשר לחשוב ש'אולפן שישי' של קשת זה לא אנטרטיינמנט.

"אני לא מעריץ את ינון מגל, אני רק סבור שהוא הטאלנט מספר אחת בישראל. שנית, הוא אכן לוקה בהעמקת השסע והשנאה בעם. לערוץ 14 יש חלק לא פעוט בכך, אבל הם לא היחידים. לכל מערכות החדשות בישראל יש חלק בעניין, וגם לשלטון. בעיקר לשלטון. אבל גם לגופי התקשורת יש אחריות תואמת בגלל הצורך שלהם לייצר רייטינג. 

"אין מה לעשות, גם ב'האח הגדול' וגם במהדורה המרכזית - ויכוח, שסע וחיכוך מייצרים עניין, עניין מייצר צפייה, וצפייה מייצרת הכנסות. ניוז היום זה לא מה שהיה פעם, כי אלמנטים של אנטרטיינמנט חדרו לחדשות וזאת לא המצאה של ערוץ 14. יש ערוץ 14 בכל מקום בעולם. כנראה ערוץ 14 עושה עבודה טובה, כי יש לו הרבה צרכנים. תבוא בתלונות לערוץ 13 - למה בהשקעה של פי חמישה יש לו פחות צרכנים".

לרשת 13 יש עתיד, או שלדעתך הוא ייסגר בקרוב?

"הדרך היחידה של רשת להינצל זה ללכת בדרכה של רשות השידור ולהתחיל הכל מההתחלה. זאת אומרת, סגירה ופתיחה מחדש. מבחינת תוכן שידורי רשת 13 צריך להיות ערוץ מרכז־שמאל תבוני - ולא עם קריצות לטריטוריה של עיתון 'הארץ'. אם ערוץ 14 הוא 99% פטריוטי ואחוז אחד ליברלי, רשת צריכה להיות 80% ליברלית ו־20% פטריוטית; זה התמהיל הנכון שיאפשר הצלחה נוסף על סגירה־פתיחה. כל דבר אחר יהיה בזבוז זמן טוטאלי ובזבוז כספים של בעלי המניות".

כמה זמן רשת יכולה להחזיק ככה?

"יש בעולם גופי תקשורת שמפסידים ועדיין מחזיקים 30 שנה. השאלה היא מתי יימאס לבעלי המניות. זה יכול לקחת שלושה חודשים, והם גם יכולים להמשיך עשר שנים ולהפסיד 100 מיליון שקל מדי שנה, בהערכה אופטימית".

אתה חושב שהם משתמשים נכון בברקוביץ'?

"אני חושב שכן. אחרי ששנה הוא ישב על הספסל, אני מסתכל על המספרים ויש תזוזה. זה לא משפיע ברמת המאקרו, אבל יש יותר רייטינג ודיבור - אז אני חושב שמצאו לו את הפתרון ההולם".

אחרי שסימן וי על רוב גופי השידור בישראל, לקובלנץ נותר עוד חלום אחד גדול במחסנית. "השאיפה המקצועית הענקית היחידה שלי - להיות שר הספורט במדינת ישראל. אני מעוניין להיות מינוי מקצועי", הוא מצהיר.

"ישראל היא מדינה של 10 מיליון תושבים, וההישגים שלנו על הפנים. אין סיבה שלא נהיה כמו נורבגיה, בלגיה, אוסטריה או שווייץ. אנחנו עדיין לא ב־20% מהפוטנציאל. זה בסך הכל עניין של ניהול משאבים ולא לפחד מהפוליטיקה של הספורט. בתוך ארבע שנים בתפקידי: 13 מדליות זהב באולימפיאדה".

"ממליץ על גירושים"

את השבוע האחרון בילה קובלנץ בלונדון המקושטת לקראת חג המולד. היתה זו חופשה משפחתית מחממת יחד עם גרושתו שרון ושתי בנותיהם, דניאלה (19) ואמה (9).

"לקחנו שני חדרים נפרדים, והבנות ישנו איתה", הוא מספר על הקשר המיוחד עם גרושתו. "אנחנו חברים טובים. את הילדה השנייה עשינו חמש שנים אחרי שהתגרשנו. אני ממליץ לכולם על גירושים".

הוא מעיד על עצמו כמי ש"נולד פנסיונר", ומפרט את סדר יומו הקבוע: "אני קם בשעה 4. אוכל ארוחת בוקר ב־5, ארוחת צהריים ב־10 וארוחת ערב ב־4. לישון אני הולך ב־9-8 בערב. במהדורות אני כמעט לא צופה, ריאליטי אני לא רואה. אף פעם לא חיבבתי את חיי הלילה. אני אוהב לשבת בבית שלי ולשמוע את אלבום האולפן. אני גם לא כזה אוהב אלבומי הופעות".

בין לבין מעביר קובלנץ שעות רבות בחדר הכושר. "אני מאוד אוהב ספורט, מכור ל־NBA. בגלל שעות השינה שלי אני יכול לראות משחקים כשאני מתעורר. הייתי במשחק כדורגל אחד בחיי, ולא ראיתי כלום. פעם הלכתי לראות את מייקל ג'ורדן משחק במדיסון סקוור גארדן נגד ניו יורק בפלייאוף - חוויה, אבל גם שם לא ראיתי כלום.

"אני לא יודע אם זה קשור ללקות הראייה שלי, אבל אין לי צורך בחברת בני האדם כל הזמן. למשל, אני אוהב ללכת למסעדות לבד. אני מאוד נהנה מהמולה ומתחרות ומלריב עם הכי חזקים, אבל אני יכול גם ליהנות מההפך. הוריי, בנצי וברונקה, אהבו אותי מספיק כדי שאוכל להיות סבבה גם ללא כרטיס ביקור מפוצץ".