לפני שנתיים, קצת אחרי תחילת המלחמה, קובי מימון מצא את עצמו בתקופה מורכבת. מצד אחד, כמו כל המדינה, גם הוא התמודד עם השלכות אירועי 7 באוקטובר, מעכל ומעבד את אירועי אותו היום, יוצא להופיע בפני מפונים, פצועים וחיילים.
מצד שני, הוא ניסה להתרגל לחייו החדשים והבודדים־משהו, לאחר סופן של 15 שנות זוגיות עם מי שכעת הפכה לגרושתו, קרן, אם שלושת ילדיו. כל זה קורה בזמן ששב לגלם את אבי זגורי, תפקיד שאליו חזר לרגל צילומי העונה השלישית והחדשה של "זגורי אימפריה", שתעלה למסך השבוע (ב־HOT HOT VOD ו־NEXT TV), יותר מעשור לאחר שהסתיימה עונתה השנייה. פלא שהוא קצת איבד כיוון?
"הצילומים לעונה החדשה של 'זגורי אימפריה' היו בתקופה הכי רגישה בחיי", הוא מספר, בראיון שיתפרסם בשישי הקרוב במגזין "ישראל שישבת" של "ישראל היום". "זה היה מייד אחרי הגירושים. הייתי גרוש בבית חדש, ממש בשיא המלחמה, שרק הגבירה את התהום. חוזר הביתה לבד. גרוש טרי. קירות ריקים, אין תמונה אחת. רק דברים בסיסיים, הרי השארתי הכל בבית של המשפחה. נכנסתי לדירה עם ארבעה קירות ולא הבאתי איתי כלום, חוץ מכמה בגדים. גם אבי זגורי, הדמות שלי, עוברת בעצמה טלטלות רגשיות העונה. באיזשהו מקום מצאתי את עצמי על גבול המשתמש בדמות כדי לטפל בעצמי. ממש פרקתי שם המון".
היתה בך תחושת כישלון?
"לא הייתי מגדיר את זה ככישלון, אבל לגמרי החלום ושברו, חד־משמעית. גדלתי בבית שהערך העליון בו הוא המשפחה. והיתה שם אהבה ענקית. לא התכנסנו כאן כדי לפרק את זה, אבל החיים לקחו כל אחד לכיוון אחר. קרן ואני היינו ביחד מ־2008. אני קורא לזוגיות שהיתה לנו זוגיות מוצלחת, כן? לא להתבלבל. מי מחזיק כיום 15 שנה ביחד? שלושה ילדים מאושרים, ברוך השם, ואנחנו עדיין חברים טובים. הכל כמעט אותו דבר, ממשיכים לדבר, סטטוס־קוו. ומדברים בהרבה כבוד, משתדלים לעשות חגים ביחד".
באחד הלילות הוא גילה כמה זיכרון, בטח כזה שהיה פעיל במשך עשור וחצי, יכול לתעתע. "היה רגע אחד, בזמן שגרתי איזה חודשיים אצל ההורים שלי עד שמצאתי דירה ליד קרן והילדים, שסיימתי הופעה בערב ונסעתי הביתה", הוא נזכר. "אחת בלילה, חדר מדרגות, אני עומד ליד דלת שכתוב עליה 'מימון'. כל 15 השנים האחרונות בחיים שלי מחוץ לדלת הזו. רנה היה בן שנה, בלול. נסעתי בטעות הביתה. איזו סיטואציה זו. פשוט חייכתי לעצמי והלכתי משם. אחר כך עברתי לדירה עם ניילונים וקרטונים. מחבק את הכרית ומבין שעשינו את הכל".
בזכות ההומור
מהרגע המתואר עושה מימון בהופעות הסטנד־אפ שלו מטעמים, כשהוא לוכד את הקהל בסיפור נוגע ללב ואמיתי מהחיים, רק כדי לנעוץ מייד מחט בבלון הרגש ומייצר שאגות צחוק מהקהל. זה בעצם הסיפור של מימון, 45, סטנדאפיסט ותיק ומוצלח, שהוא גם (וזה מתגלה ביתר שאת בעונה החדשה של זגורי) שחקן דרמטי שנושא עליו המון כאב. סוג של ליצן עצוב, כמאמר הקלישאה, וכשמו של שיר חדש ויפה שכתב לאחרונה. גם בסדרה עצמה, בסוף אחד הפרקים, מתנגן שיר שכתב על אודות חייו בשנתיים האחרונות.
"אני כאן אם שואלים, ואל תבואו לבקר", שר שם הזמר אלקנה מרציאנו, למילותיו של קובי. "כי עם עצמי לא רוצה גם לדבר. התהפך לי העולם פתאום, אני כועס עליו. אלוהים, מתי נגמר היום?". "אם אני לא עצוב ולא כותב סטנד־אפ, אז אני הולך פתאום למוזיקה, כותב הרבה שירים", הוא אומר. "איפה שיש רגש ואני יכול לגעת - אני נוגע".
איכשהו סיימת כקומיקאי.
"אני כל החיים הייתי שטותניק כזה, שבתור ילד סנדוויץ' היה מחפש את עצמו, מחפש שיראו אותו. ההומור פתח לי הרבה דלתות וקירב אלי הרבה לבבות".
עוד מדבר מימון בראיון במגזין "ישראל שישבת" של "ישראל היום" על בת הזוג החדשה, ההחלטה לא לשלב את השחקן משה איבגי בעונה החדשה של "זגורי", הנעורים בנתניה והטענות שהסדרה מנציחה סטריאוטיפים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו