"בצילומים הלבישו לי בטן של חודש תשיעי, בבית הזרקתי הורמונים"

זו כנראה השנה של עינת הולנד. על המסך היא נעמי, שנמצאת בהיריון מתקדם ומרגישה נטושה כשבעלה אמיר, שוטר מקומי ביפו, מסתבך בחקירה בסדרה החדשה "יאפא", שתעלה הערב בכאן 11. על הבמה היא אישה חרדית צעירה שחייה מתהפכים כשהיא מגלה שבעלה נסחט על ידי כנופיה מקומית בשל קשריו עם גבר, בהצגה "פינק ליידי" בתיאטרון בארשבע - גרסה בימתית שכתבה איה קפלן לסרטה של מינדי ארליך, בבימויו של כפיר אזולאי; ובאולפן היא חצי הצמד "אלי סטין ועינת הולנד", מגישות הפודקאסט הפופולרי "למי אכפת", שבו השתיים, שמדברות את עצמן לדעת בלי פילטרים, הפכו לקול יוצא דופן ומקורי, בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט לפעמים מסרס כל ניסיון לאותנטיות.

"האמת היא שזה מדהים, אני מגשימה ועושה את מה שאני הכי אוהבת לעשות, וזה כיף גדול", מספרת הולנד בחיוך, "המדיומים שונים, המסך מאוד שונה מהתיאטרון, והפודקאסט זה בכלל נישה אחרת שלא תכננתי אותה והיא איכשהו רקמה את עצמה, ואני ממש נהנית מכל העשייה".

כשאנחנו חוזרות לצילומי הסדרה "יאפא" שהתקיימו לפני שלוש שנים, היא שבה לאתגר המרכזי שליווה אותה שם ומשתפת במורכבות: "במהלך הסדרה הייתי בטיפולי פוריות ובסדרה אני משחקת אישה בהיריון, אבל בצילומים בכל פעם הלבישו לי בטן של חודש תשיעי, וכשהייתי מגיעה הביתה הייתי מזריקה הורמונים וחווה עוד אכזבה ועוד אכזבה.

"זה ממש הדבר שהכי זכור לי, כי היה לי עניין סביב זה, זה טריגר מטורף שאני מבינה היום בדיעבד, כשכבר יש לי תינוקת בת שנה וארבעה חודשים. חוץ מזה, זה תפקיד שמאוד אתגר אותי, להיכנס לנעליים של מישהי בנישואי תערובת. אני כעינת מאמינה שאנחנו לא בוחרים במי להתאהב, זה רגע שניצת וקורה, ובסדרה המשפחה שלה מוקיעה אותה והיא בוחרת ללכת עם האהבה שלה עד הסוף.

"כשאני עובדת על תפקידים אני כאילו בוהה המון, מדמיינת וחושבת אם זה היה קורה לי - איך הייתי מתנהגת, וזה ממש אתגר. צללתי לתוך זה בעבודה עם ערן פסח. בסוף קשה לי להגיד מה הייתי עושה, כי התחתנתי בגיל 24 עם המפקד שלי מהצבא, ואנחנו כבר 12 שנים יחד, אבל אני מאמינה שאהבה זה לא משהו שתלוי בגיל או במגדר. ויש הרבה זוגות מעורבים במדינה שלנו".

נעבור לבמה, גם שם את משחקת משהו מוכר מהמציאות הישראלית, רק בחברה אחרת. הפעם זה בקהילה החרדית.

"ההצגה בתיאטרון באר־שבע, תיאטרון מהמם, שם אני משחקת את בתי, אישה חרדית מאוד מאמינה, שעובדת כקופאית במקווה וביום אחד חייה מתהפכים כשהיא מקבלת תמונות של בעלה מתנשק עם אברך. היא יוצאת למסע לגילוי האמת, לא עוצמת עיניים ומחליטה שהיא מתעמתת עם האמת ומסתכלת למציאות בפנים.

"היא עוברת מסע, בהתחלה מנסה לעזור לבעלה, כשבקהילה שלה חושבים שזה משהו שאפשר 'לרפא' באמצעות תפילות ורבנים, עד שהיא מבינה שהוא נולד ככה ואי אפשר לשנות, והיא בוחרת בעצמה".

פודקאסט לא מתוסרט

האם יצאת למחקר לצורך התפקיד הזה?

"אני מקבלת בחצי השנה האחרונה תפקידים של נשים חרדיות. הצטלמתי לסרט קולנוע בשם 'נהגת בוס' שייצא בקיץ, בתפקיד ראשי, ואני אצלם סרט קצר על בלנית במקווה. העולם החרדי מוכר לי, יש לי משפחה חרדית בבני ברק מצד אבא שלי, למדתי בבית ספר מסורתי, עולם הדת לא זר לי, חוץ מזה שאני מגדירה את עצמי אדם מאמין".

בפודקאסט שלכן את ואלי לגמרי מקדשות את האמת, גם במחיר של מאזינים שיעבירו ביקורת פחות בונה. יצרתן לא מעט רעש סביב חלק מהתוכניות.

"בחיי שזה לא בכוונה כל הרעש שנוצר", היא צוחקת, "הפודקאסט שלנו לא מתוסרט, אנחנו מדברות על דברים שעברנו במהלך השבוע, בכנות מלאה. אנחנו חיים בעולם שאנו שמים על עצמנו כל כך הרבה פילטרים, כי העולם קשה, לא רק המציאות והמלחמה, אלא כל ההתחדשות והסושיאל. העולם קשוח, ועכשיו אנחנו נמצאים בקפיצת מדרגה שלא בא לנו לפתוח את האינסטגרם ולראות משהו שלא יכולים להשיג, אלא בא לנו לראות פחות או יותר את עצמנו. בפודקאסט אנחנו משתדלות להיות אותנטיות ואמיתיות, וזה גורם לאנשים להרגיש פחות בדידות, ובגלל זה - זה תפס".

חטפתן גם לא מעט אש בעקבות אחד הפרקים.

"זה היה לא כיף. אלי סיפרה על חוויה מינית שהיתה לה, ולרגע לא הרגשנו שהיה שם משהו לא בסדר. כל ביקורת שאת מקבלת זה שיקוף, זה לא גרם לנו לבוא להגיד 'לא נדבר בכנות ובפתיחות יותר', אלא לשאול שאלות, מה אמרנו פה שנגע באיזה עצב חשוף של כל כך הרבה אנשים? לא הכל שחור ולבן, יש גם אפור".