פרק הסיום של "נוּטוּק" התרחש כל כולו בחושך. ההסבר התסריטאי מניח את הדעת: העלילה העונתית התנקזה בסופה למקבץ אירועים שקרו בזה אחר זה בשעות הלילה, וכתוצאה מכך קיבלנו פרק שלם שצולם בחשיכה.
סצנה אחר סצנה נעזרו היוצרים באור הירח, בתאורת רחוב, במנורות שולחן, בפנסי מכוניות או בנרות כדי להאיר בעדינות את פני הדמויות ולהעביר דרך המרקע תחושה לילית ואפלולית שתוביל אותנו לסוף הסיפור.
האירוניה משעשעת. דווקא בחנוכה, חג האורות, דווקא בתקופה הכי אפלה בהיסטוריית מדינת היהודים, קיבלנו מ"נוטוק" פינאלה שצריכה היתה להגיע בצירוף המלצה להחשיך את החדר בעת הצפייה. כי רק ככה ניתן באמת לצרוך אותה, בלי השתקפויות על המסך ובלי לפספס פרטים חבויים בצל.
אירונית לא פחות היא העובדה שהחשיכה של "נוטוק" מסמלת אור קטן באפלה. לאורך שמונה פרקים סיפרה סדרת הדרמה של רועי עידן ונהד בשיר עלילה חריגה, וכיוונה זרקור למגזר שלעולם אינו נוכח בפריים־טיים. "נוטוק" לימדה אותנו להכיר דרוזים. דרכה התוודענו למנהגי העדה ולקונפליקטים שאנשיה סוחבים בנושאי זהות ולאומיות. במשך חודשיים שידרו בטלוויזיית המיינסטרים דרמה בערבית על גלגול נשמות ועל הפער בין בוגדים למשת"פים - ועדיין הקהל הישראלי התחבר אליה.
דווקא בחנוכה, ובתום פרק סיום מורכב, קודר ואפל, אפשר להכריז ש"נוטוק" היתה סוג של ניצחון האור על החושך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו