"התעקשתי לא לכבס את החולצה": אלמנתו של יגאל בשן על החפצים שהותיר אחריו

היום ימלאו שבע שנים למותו של יגאל בשן, מהכוכבים הגדולים של הזמר העברי, זמר־יוצר ושחקן, זוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים שבחר לסיים את חייו.

חידת מותו של בעל הבלורית והחיוך הכובש שמילא אולמות, שסבל בשנותיו האחרונות מדיכאון קליני עד שבגיל 68 שם קץ לחייו, מגיעה למסך הקטן במסגרת התוכנית "חפצים וסודות - חידת חייו ומותו של יגאל בשן במלאת 7 שנים למותו", שתשודר מחר בשעה 22:00 בכאן 11 ובכאן BOX בהנחיית בן יוסיפוביץ'. במסגרתה ינסו מיקה בשן, אלמנתו, ויוסיפוביץ' לפתוח צוהר לחייו באמצעות החפצים שהשאיר אחריו. בשיחה מרגשת מיקה חושפת בפני בן יומן אישי עם וידוי, מכתב עם ורד, חליפה שלא כובסה ומסרק ישן, ומדברת בפתיחות ובאומץ על מה שקרה, וגם על הגעגוע.

"מצא חן בעיניי הרעיון לגלות את האישיות של האדם דרך הפריטים שלו. העליתי את החפצים שנראו לי, ואסף, הבמאי, לחץ עלי להמשיך לחפש גם בניירת וגם בכתבים של יגאל, וככה מצאתי הרבה דברים - כמו שירים שלא ידעתי על קיומם, מחברות עם טקסטים לשירים שעוד לא הולחנו, וזה פשוט מהמם", מספרת בשן בראיון ל"ישראל היום".

בתוכנית את מציגה גם את החליפה של יגאל ומספרת שלא כיבסת מאז את החולצה.

"נכון, כל כך רציתי לשמר אותו ואת הזיכרון מההופעה האחרונה, שממש התעקשתי לא לכבס את החולצה. זו חליפה עם טי־שרט בתוך קאוור. להופעות תמיד הייתי נותנת לו סוכריות ללא סוכר, והכל נשאר שם. גם האוזניות האישיות שלו. הכל שם. הבאתי גם את מסגרות המשקפיים שלו. לא התעכבנו על זה בתוכנית, אבל יש הרבה חפצים, גם המסרק והמספריים שיגאל היה מסתפר באמצעותם בעצמו כל חייו".

אחד הדברים הבולטים בתוכנית הוא האהבה והזוגיות החד־פעמית שידעו השניים. מי שהפך לאליל הבנות ולאורך השנים זכה להערצה עצומה, ראה רק אישה אחת לנגד עיניו. "כבר בצבא הוא היה אליל, וככה קיבלתי אותו. אהבתי אותו ולא חששתי משום דבר, שיתפתי פעולה עם הכל. חלק מהמעריצות שלו היו ממש ידידות. הן היו באות באופן קבוע להופעות והכרתי אותן. בעשר השנים האחרונות הייתי איתו בכל הופעה, הוא ביקש, ואני רציתי לשמור שיהיה בקו הבריאות. רציתי לתת לו כוח, כי הוא רצה את זה.

"בהופעות הייתי עומדת מאחורי הקלעים ומציצה דרך הווילון, משגיחה שההופעה עוברת בשלום, שהוא לא מרגיש חולשה, פחדתי רק מהדברים האלה. הוא היה יורד מאחורי הקלעים, נותן לי נשיקה ואומר 'בשבילך'. יגאל ידע שאני רוצה שהוא ימשיך להופיע, והייתי מאושרת שאני מצליחה להביא אותו לזה, כי ההופעות האלה גרמו לו לשמחה גדולה מאוד".

בתוכנית את חושפת מכתב שמצאת, ובו וידוי שלו על הקושי ועל הבושה שליוו אותו, ונדמה שהפכת לשגרירה שמדברת באומץ ובפתיחות על הנושא כדי למנוע מאחרים להרגיש את מה שחש.

"אחרי שזה קרה פרופ' גיל זלצמן, מנהל גהה, התקשר אלי ואמר 'אני רוצה להודות לך שחשפת את זה'. שאלתי אותו איך לנהוג עכשיו כשאני מתראיינת, והוא אמר שיש לו בקשה אחת - שבכל פעם שאתראיין יופיע למטה בכתוביות המספר של ער"ן, 1201, ומאז אני פשוט נוהגת ככה. כי אם אנשים ברגעי משבר צופים בתוכנית, הם צריכים לדעת שיש מענה נפשי לכל אחד".

"התכנים היו חשובים לו"

הפתיע אותך לקרוא את הווידוי של יגאל?

"מאוד. אחרי הניסיון הראשון שלו ליטול את חייו, אחותו באה אליו לבית החולים ואמרה 'אני מפחדת שהבושה תהרוג אותו', ובאמת אחרי זה הוא התבייש מאוד מאנשים. יום אחד ניגשה אלינו בחורה ואמרה 'אני רופאה, הייתי בהופעה האחרונה שלך, וזה היה אחרי שניסיון ההתאבדות הראשון שלו נכשל. יש לי רק בקשה - שהבושה לא תמנע ממך להמשיך להופיע'. היה לו מאוד קשה אחרי זה לצאת לרחוב ולפגוש אנשים, אבל להופיע היה לו קל כי בהופעה הקהל יושב והוא על הבמה, וזהו, נגמר השיח עם האנשים. היה לו קשה השיח כי הוא התבייש, ואין מה להתבייש בבעיות נפשיות".

אם יש משהו אחד שאת רוצה שיידעו על יגאל מהתוכנית הזאת, מה זה יהיה?

"ליגאל היו חשובים מאוד התכנים שהוא כותב, היצירה שהוא יוצר. הוא רצה שלא ישפטו אותו רק על המראה החיצוני. זה היה מאוד חשוב לו, והוא תמיד אמר את זה. למשל, השיר 'שמיים' - רק אחרי לכתו העריכו אותו בכזאת עוצמה, וזה הדבר היחיד שאני מצטערת שהוא לא חווה, את העוצמה של השיר הזה, שהיום הפך להמנון".

למה את הכי מתגעגעת?

"הוא חסר לי בכל רגע, כחבר, כחלק ממני, כחלק מהאישיות שלי. אני לא מרפה, בקטע הזה אני חיה עם הזיכרון הזה כל הזמן וקשה לי להתנתק, אני מאוד מתגעגעת".