אני נועה קירל - פרק סיום העונה | STING ,yes ופרטנר
בגן החיות הישראלי יש כלוב עם סורגים מזהב, ובתוכו כלואה פנתרה מאולפת.
סדרת הדוקו־ריאליטי "אני נועה קירל", שהסתיימה אמש בפרק חתונה קיטשי, היתה עדות כואבת לכך שלהיות נועה קירל זה לא משהו שכדאי לשאוף אליו. להיות נועה קירל זה לחיות בכלוב זהב. להיות נועה קירל זה להתנהג כמו טורפת מאיימת וחתולית - פנתרה חמקמקה, אמיצה ואצילית - מבלי להבין שהיא נעולה בכלוב, ללא אפשרות לרוץ בחופשיות, כשאינספור רוכשי כרטיסים חולפים על פניה ומממנים את המשך השעבוד שלה.
שמונת פרקי העונה הראו כיצד עשרות אנשים מנהלים לקירל את החיים. כל מפגש עם אהוב ליבה, כל בכי ומשבר - מתוכננים בקפידה ומותאמים ללו"ז רצחני. מנהלים, הורים, שותפים עסקיים ויחצנים קובעים הכל עבור כוכבת הפופ הגדולה. וגם כשהיא מתחפשת לעקרת בית בודדה בגרמניה - עדיין עוטפת אותה פמליית צלמים ועוזרים אישיים, שמסייעת לה לשחק כאילו היא בחורה עצמאית שהולכת לבד לקנות מצרכים בשוק.
פרק הסיום חגג את חתונתה עם בחיר ליבה, וסיפק זווית נוספת לחתונה הכי מאוסה בהיסטוריית החתונות. לפני החופה, כשהמחתן הרב לאו המליץ לקירל להיכנס בזריזות להיריון, היא כמעט התעלפה. הרי ידוע שלא עושים צעד כה משמעותי בלי אישור מרוברטו ובלי חוזה חתום עם יצרני חיתולים ומוצצים.
איך אפשר לחיות ככה, כששום דבר בחיים שלך לא אותנטי וטבעי? איך זה להיות פנתרה שכל ביס שלה נובע ממניע מסחרי? איך זה לדמיין שאת פנתרה, אף שאת שלא יכולה לזוז ללא אישור בכתב מהסוכן והסכמה של אמא ואבא? איך זה להיות פנתרה בכלוב שמתאמצת לעמוד בדרישות הקשוחות של הסביבה שלה, ובסוף משתמשים בבכי שלה כדי למכור מוצרים, כרטיסים וסדרת טלוויזיה?