הדסה בן ארי אחרי הפרידה מחנן: "חלום הכי גדול שלי להתחתן מחדש"

עוברת לקדמת הבמה: "בשבילם" - כך נקראת סדרת הפודקאסטים המצולמים שמובילה הדסה בן ארי, יוצרת, סופרת, עורכת ומרצה, וגם למי שטרם עשו את השיוך - אשתו לשעבר של הזמר חנן בן ארי.

במסגרת הפודקאסטים בן ארי תפגוש משפחות שכולות, פצועים בגוף ובנפש, גיבורים וגיבורות, לשיחה אינטימית על חיים ועל שכול, על אובדן, על ההתמודדות עם הכאב ועם החלל שנשאר ועל התחלות חדשות ותקווה.

"בשבילם" תשודר במסגרת ערוץ "הגיבורים" שתשיק היום פרטנר כחלק משירות הטלוויזיה החדש שאותו הציגה לאחרונה - פרטנר טיוי פלוס, הכולל אפליקציה חדשנית, ממשק מתקדם ותכנים ייחודיים ללקוחות השירות.

הערוץ, שישודר באפיק 136, יוקדש לתכנים העוסקים בגבורה הישראלית ובסיפורי נופלים ונופלות שחירפו את נפשם בהגנה על מדינת ישראל, דרך סרטי זיכרון, רצועות דוקומנטריות, פודקאסטים מצולמים, סרטים וסדרות דוקומנטריים, שירים שכתבו נופלים או שנכתבו לזכרם, ועוד - 24 שעות ביממה.

במסגרת "בשבילם" בן ארי תיפגש בין היתר עם נופר אברהם, אלמנתו של ניר דורון אברהם, לוחם במילואים שנלחם ברצף במשך חמישה חודשים מאז 7 באוקטובר, ועד ששוחרר עקב פציעה שפגעה בשמיעה שלו ושהביאה אותו לקחת את חייו.

בן ארי תיפגש גם עם רויטל מרקוביצ'י, אלמנתו של רס"ם ארתור מרקוביצ'י, שוטר שאבטח בנובה ונפל לאחר קרב עיקש מול עשרות מחבלים; עם ניר פריד, בן הזוג של נאורה סוויד, אלמנתו של בכור סוויד, חבר כיתת הכוננות ביישוב שלומית שנפל ב־7 באוקטובר; עם עינב ברוך, אמו של סמ"ר עידו ברוך ז"ל; עם יעל שבח, אלמנתו של הרב רזיאל שבח ז"ל, שמדברת על מופע הסטנד־אפ "מה נפל עלי" שהעלתה עם יתומים ואלמנות בעקבות 7 באוקטובר, ועוד.

ב־2024 יצא הספר "מלחמה של גיבורים", ספר הילדים הראשון של בן ארי על המלחמה, ואחריו יצא ספרה השני, "מה אתה יודע על געגוע", אסופה של מונולוגים אישיים של נשות נופלים מכל מלחמות ישראל, שנולדה מתוך שיחות עם נשים אמיצות שבחרו לספר את סיפורי האהבה שלהן, לצד הגבורה והיגון.

"בשנתיים האחרונות הדבר הזה לוקח ומזמין אותי אליו, ויש לי כל מיני מפגשים עם משפחות שכולות דרך סיפורי הילדים שכתבתי בתחילת המלחמה, דרך סיפורי אהבה וחיים של אלמנות ופצועים שפגשתי כשהסתובבתי באזורים האלה, וגם דרך סדנת כתיבה שאני עושה לבני משפחות שכולות בשיתוף משרד הביטחון", מספרת בן ארי בראיון אישי ל"ישראל היום".

"כל הרעיון של הערוץ הזה הוא רעיון ישראלי ומדהים, לשדר כל השנה רצועות דוקו, סרטי זיכרון ושירים של נופלים, וגם את הפודקאסט שלי, שבו אני פוגשת גיבורים וגיבורות ובני משפחות שלהם. כשאני מראיינת, אני שואלת את עצמי מה מי שיושב עכשיו בבית לוקח מזה. כי כבר שבענו משכול, כמה אפשר? אנחנו רוצים אסקפיזם. בתוך הנקודה הזאת אני מנסה להגיד מה היה נותן לי כוח. אם טוני רובינס היה כאן, על איזו נקודה הוא היה יושב.

"המשפחות האלה - יש לנו הרבה השראה לקחת מהן, וצמיחה פוסט־טראומטית היא משהו שכל אנשי הטיפול בישראל מתעסקים בו כיום. אני מרגישה שלי יש את הזכות לעשות את המחקר בשטח".

אבל בעצם את לא מגיעה מהשדה הטיפולי.

"אני לא מטפלת, אבל מאז שאני בת 14 אני יודעת לאסוף קבוצות של אנשים למען עשייה משותפת ומאחדת. הקמתי קבוצות נוער, מפגשי דתיים וחילונים, אני פעילה במלחמות בין מקלטים. כשהמלחמה התחילה הייתי אחרי לידה, עם תינוקת בת חודשיים וחצי, והדבר האחרון שרציתי זה לצאת מהמיטה. הייתי אחרי קיסרי, אבל היה קול בתוכי שאמר 'ספרי לילדים שלך מה קורה באופן שייתן להם עוגן ומשמעות'. מההתחלה הרגשתי באופן אינטואיטיבי שצריך לדבר על מה שקורה ולא להסתיר.

"כשבת של חברה שלי, ילדה בת 7, נכנסה אלי הביתה ואמרה לי 'חטפו את בת דודה שלי לעזה' - לא היה לי זמן להתייעץ עם אנשי מקצוע מה להגיד לילדים הקטנים שלי. הייתי עסוקה בלהגיד להם 'בתוך המציאות של חוסר הוודאות, אלוהים, המדינה והצבא עושים כל מה שהם יכולים כדי שהיא תחזור. איך אנחנו יכולים לעזור? בואו נדבר רגע על מה שבידיים שלנו'. כי להישאר במקום של 'חטפו לי רצחו לי' - זה נכון, אבל ילד, כמו מבוגר, צריך לשמוע על האזורים שבהם הוא יכול לקבל אחריות ולפעול. שהוא לא ירגיש תלוש, אלא שיש לו משמעות. זה מה שוויקטור פרנקל אומר בספרו 'האדם מחפש משמעות', וזה מה שהנחה אותי בפודקאסטים - ואת זה אני מנסה להביא".

לפני הפגישה עם המשפחות האלה את נעזרת באנשי מקצוע שידריכו אותך?

"מאז 15 באוקטובר אני בפועל בשטח, וכל הזמן אני אומרת שאני לא אשת טיפול - אבל אני מגלה שבזמן אמת אני לומדת את הדברים וחוקרת אותם. בספר החדש שהוצאתי ראיינתי אלמנות צה"ל, מששת הימים ועד חרבות ברזל, ראיתי עם אילו חומרים אני עובדת ואמרתי לעצמי שאולי אעשה תואר שני ודוקטורט - כי זה דוקטורט, הספר הזה - אבל הרגשתי שעכשיו צריך את הספר הזה, ושכדאי שאניח לדוקטורט.

"אז אין לי תואר דוקטור או מטפלת, אבל כבר ב־15 באוקטובר התקשרתי לפסיכולוגית ילדים בכירה ואמרתי לה 'אני רוצה לכתוב סיפורים על הגיבורים שלנו, תני לי כללים מה אפשר להגיד ומה לא'. היא אמרה לי 'אל תעשי את זה, את תקפיצי להם טראומה', ואמרתי לה 'אוקיי, לא אעשה את זה'. אבל אז התקשרתי שוב, ואמרתי לה שאני מרגישה שכשהמלחמה תסתיים אנשים ירצו לקרוא את הסיפורים האלה. היא נתנה לי את ההנחיות, ולא ויתרתי עד שגייסתי פסיכולוגיות שילוו את הפרויקט הזה. הבאתי גם מישהי מניו ג'רזי לעשות התאמה תרבותית לנוער בתפוצות.

"אני מגייסת סביבי את האנשים שיודעים, ואני מרגישה שבפועל, בשדה האירועים, אני נמצאת שם. התחלתי לסמוך על עצמי להקשיב, לשמוע ולהתייעץ, ולהאמין שאנחנו יוצרים מודלים חדשים".

כמי שנפגשת על בסיס יומי עם הכאב שאנשים סוחבים איתם מאז 7 באוקטובר, מה עושה לך טוב? מה מרפא לך את הנפש?

"יש סיבה שכבר 15 שנה אני בבית, מגדלת כל ילד עד גיל שנתיים. תכננתי לעשות קריירה מגיל 40 עד 80. מה שנתן לי כוח לגדל את הילדים שלי בבית היה שאמרתי לעצמי שאני מגדלת את הדור הבא. זה לא רק מימוש האימהות, אלא זה גם לעשות משהו חשוב, שנתן לי המון כוח ומוביל אותי היום".

"כבר הייתי בעשייה"

במשך שנים היא היתה "אשתו של", ליוותה את אחד הזמרים המצליחים בארץ, היתה לצידו וגידלה את הילדים - אבל לא באמת קיבלה את הבמה לעשייה החשובה והמשמעותית שהיא מספרת עליה ועוסקת בה בימים אלו ממש. "לא נולדתי אחרי הגירושים", היא מחייכת. "התגרשנו שנה אחרי שפרצה המלחמה. אני כבר הייתי בעשייה, חנן היה בהלוויות והתגייס למה שקורה, וזו היתה הבחירה, לחזור למה שאני עושה מגיל 14. הרצון לגדל ילדים היה עוד לפני שחנן התפרסם. רק בילדה הרביעית הוא התפרסם, ועוד קודם החלטתי להיות בבית ולגדל אותם. זו היתה בחירה אישית שלי. היום קשה לי לעצור את עצמי.

"עכשיו אנחנו מתרגמים את הספר השני שלי לאנגלית, טסתי השנה שלוש פעמים לעשות הסברה בלונדון - זו אני, זה פשוט היה נס שיכולתי להיות בבית כל השנים האלה. הבת שלי שאלה בסמוך לגירושים 'אמא, את עושה דברים חשובים ומתנדבת מלא, למה את לא לוקחת מישהי שתעשה לך בוקינג להרצאות? קחי מנהלת אישית'. אמרתי לה שאנחנו בשנה של גירושים, וזה דבר לא קל, ושאם עכשיו אקח מישהי שעושה לי בוקינג לא אהיה מספיק בבית כמו שאני רוצה, ולא תהיה לי הסבלנות להקשיב לילדים. אני מנסה להאט את עצמי. רק עכשיו אני לוקחת מישהי שתנהל לי את ההרצאות. אז באמת הכל מדהים והכל קורה, אבל בסוף הכי כיף לי להיות עם הילדים שלי בבית".

"חווה זוגיות כבית"

פרק ב'. אפשר כבר לדבר על זה?

"בטח, זה החלום הכי גדול שלי, יותר מהכל. להתחתן. בית. אני חווה זוגיות כבית, יש לי משפחה מדהימה וילדים מדהימים, אבל לפני כל היעדים המקצועיים והקריירה - מילה שעדיין קצת זרה לי - אני שמרנית סאחית שאומרת שבית זה הדבר הכי כיף והכי חשוב, ושאהבה זה הדבר הכי נעים בעולם. לפני הכל זה מחיאות הכפיים מהבית. אלה שבחוץ פחות חשובות".

יש לך מקום בלב להתאהב שוב? את יוצאת לדייטים?

"בטח, אני עובדת על זה. כרגע אין, אבל יש דייטים. אם היה לי מישהו, כבר מזמן היתה לי כתבת שער אצלכם, לא?" היא מסיימת בחיוך גדול.