סוד ההצלחה של "מקום שמח" שהפך אותה לקונצנזוס

מקום שמח - פרק סיום העונה | כאן 11, 21:30

פעם ועוד פעם, לאורך הפרקים של ״מקום שמח״, חשתי רצון עז לטלטל את הדמות הראשית, ורד, שמגלמת נהדר נועה קולר. בסדרה קוראים לה ורד כי היא נובלת בדכדוך, דוקרת בתמימות ולפעמים יותר מעצבנת משירה שטיינבוך.

החיים הקשו על ורד. היא מחפשת ריגושים, משחקת אותה מכילה ומבינה, אך בעצם פועלת באנוכיות ואומרת משפטים מכאיבים. היא רוצה לבגוד בבעלה, אבל אין לה אומץ. היא סועדת בנאמנות את אמה, אבל בעצם חושבת רק על עצמה. היא פוגעת ומתנצלת. היא מתקרבת ואז מתרחקת. ״היא מזמינה הפוך לשנינו, ורק מתלוננת על החום״, מנגן הרינגטון של הדמות בכל פעם שמצלצל לה הטלפון וקוטע עוד מונולוג שכולו תלונות. ולמרות הכל, כולם בסוף מאוהבים בה.

כולם מאוהבים בנועה קולר כי אי אפשר שלא להאמין לה. גם כשהיא מדברת על טחורים. הישראלים משתוקקים לאותנטיות, וקולר נראית אחת משלנו באורגינל. היא יצרה סדרה, אבל כתבה לעצמה דמות לא מושלמת. דמות דרמטית ומתוסבכת. דמות עיוורת, אך חשופה ואמיתית. מסתכלים עליה ורואים כנות גדולה. כולם אוהבים לאהוב את נועה קולר. צוץ תראה, יש לנו מאמי לאומית.

הדרמה שיצרה עם רם נהרי, ״מקום שמח״, סיימה עונה - ומייד קיבלה מהתאגידחוזה לעונה נוספת. ככה מודדים הצלחה. כמו ב״חזרות״, קולר שוב גרמה לאנשים לדבר עליה. דיברו עליה בטלוויזיה, דיברו עליה ברדיו, חפרו עליה ברשתות החברתיות. כתבו מאמרים, החמיאו למונולוגים של תיקי דיין, הרטיבו על הסקס אפיל של אביהו פנחסוב, ציטטו מונולוגים, ניהלו דיונים על חיי נישואים, על טיפול בחולים ועל כמה רע להיות נכה בישראל. ובעיקר עפו על נועה קולר.

בניגוד לשם הסדרה, העונה של ״מקום שמח״ שחתה באגם של עצבות וייאוש מהחיים. יש מצב שזה האלמנט שהפך אותה לקונצנזוס - הכי מתאים כרגע לאווירת דכדוך הפוסט־מלחמה של המדינה. עלילה על אמא חולה שמשתוקקת למות, ובת שמתאמצת לשכנע אותה שיש בשביל מה לחיות, ובינתיים קורסת במערבולת של חיפוש עצמי, בחירות רעות, תסכול ומרמור. כל כך מדכא שזה המקום השמח שלנו היום.

״זה סוף טוב״, הבהירה אחת הדמויות בפרק הסיום, והזכירה לדמות שמגלמת קולר כי למרות שהכל כאן חרא ומחלות ומוות ודיכאון - אפשר למצוא סיבות לחיות בשבילן. למשל, לחכות לעונה הבאה של ״מקום שמח״.