הכירו את הבינג' הבא שלכם: אבהות רעילה, גבריות מקולקלת ופתטיות

לטלוויזיה יש מין הילה שכזו, שאיכשהו גורמת לנו - בני האדם הרגילים - להביט בהפנוט על האנשים שמופיעים במסך הקטן. אם מישהו בטלוויזיה, אנחנו מניחים שהוא מצליחן. מודל לחיקוי. גיבור. לדמויות שמובילות סדרות אנחנו קוראים "גיבורים", וגיבורים הרי מוכרחים להעריץ, כי ככה חונכנו. גיבורים הם מושלמים. הם מצפן למוסר ולאומץ, ליושרה ולהומניות. הלוואי שכולם היו גיבורים.

עם זאת, החיים האמיתיים לימדו אותנו שגיבורים יכולים להיות שבורים. לכן, איפשהו, בניינטיז החלו להיכנס למרקע דמויות האנטי־גיבורים. דמויות שמרדו בכללים החברתיים וערערו על ערכי מוסר בסיסיים. טוני סופרנו, לארי דיוויד, וולטר ווייט, אל באנדי, דקסטר מורגן ואחרים - הם לא היו נבלים קלאסיים; הם היו נכלוליים, שקרנים, בוגדנים, רוצחים או סתם עלובים. הם הבליטו תכונות רעות, ועדיין הערצנו אותם.  

באד באני: האנטי גיבור שלא ידעתם שאתם צריכים 

היום הטלוויזיה מלאה באנטי־גיבורים. אחד מהם הוא באני מונרו - איש מכירות של מוצרי קוסמטיקה. בריטי שרמנטי עם שטיקים ישנים בשרוול. פלייבוי שמכור לסקס, לוויסקי, לסיגריות, להנאות החיים ולהונאות. בעלילת הדרמה שהוא ה"גיבור" שלה, כתוצאה מהתאבדותה של אשתו, באני מוצא עצמו לבד עם בנם בן ה־9, ויחד שניהם נוסעים למסע מכירות כאוטי באזור ברייטון וחופיה. 

בעצם, מסע מכירות הוא מונח נקי מדי למה שקורה שם. זה יותר מסע של הרס עצמי, מסע לגיהינום ובחזרה של אב ובנו, הנמלטים מהמשטרה ומרשויות הרווחה אשר דולקות בעקבותיהם. לצד נופיה המרהיבים של דרום אנגליה, אנחנו מקבלים את הסחלה לפרצוף כשהילד ננטש במכונית או בפאב בזמן שהאב מנסה להשכיב עקרות בית משועממות, תוך כדי שהוא מוכר להן קרמים ומוצרי טיפוח. כפי שנרמז לאורך הפרקים, וגם בשם הסדרה - הפי־אנד לא יהיה כאן.

"מותו של באני מונרו", מיני־סדרה בת שישה פרקים שעלתה בסופ"ש ב־HOT, ב־yes ובפרטנר, מתבססת על רומן רב־מכר שכתב הזמר ניק קייב ב־2009, והיא באמת חוויית צפייה. אני לא יודע להגדיר אם טובה, רעה, מטרידה, מותחת, אפלה או קורעת לב - כנראה הכל ביחד.

כמו להסתכל על תאונת דרכים: אי אפשר להסיר את העיניים 

אינספור רגעים סליזיים של אבהות רעילה, גבריות מקולקלת ופתטיות מתמזגים לדמות שקשה להתעלם ממנה - כי בכל מצב באני מונרו תמיד יבחר להתנהג בדרך השגויה והלא מקובלת. "אבא שלך לא מבריק בלדאוג למישהו שהוא לא הוא, וגם את זה הוא לא עושה טוב", מסבירה רוח הרפאים של האמא לבן האבוד באחת משיחותיהם המדומיינות, אחרי שהילד חווה מקרוב את תהליך הקמילה של אביו.

באני מונרו הוא לא דמות להזדהות איתה. הוא מלוכלך, מעוות ומעצבן. אבא פגום מאוד. מאט סמית', שמגלם אותו (וידוע בתור הדוקטור הכי טוב שהיה ב"דוקטור הו"), נכנס לתפקיד בצורה כה מוטרפת עד שאיכשהו, למרות הגועל מדמותו הסדוקה, אי אפשר שלא להתהפנט.

סמית' משחק מדהים ומבחיל בו זמנית, ומפתה את הצופים להסתחרר איתו. כמו לצפות בסלואו מושן בתאונת דרכים של אדם שלא החלטנו אם אנחנו אוהבים או שונאים. זה מה שהופך אותו לאנטי־גיבור המושלם, ואת הסדרה לבינג' שלא ניתן להוריד ממנו את העיניים.