הסדרה הטראגית של נטפליקס מבוססת על סיפור שאתם לא מכירים - וחבל

ארבעה נשיאים מכהנים נרצחו בהתנקשויות לאורך ההיסטוריה בת 250 השנים של ארה"ב. מבין כולם, סיפורו של ג'יימס גארפילד, הנשיא ה־20 שנבחר ב־1881, הוא ככל הנראה השולי והנשכח ביותר. "מוות ממכת ברק",המיני־סדרה ההיסטורית של נטפליקס, מודעת היטב לנקודה הזאת ומשתמשת בה לטובתה. "זהו סיפורם האמיתי של שני אנשים שהעולם שכח", מסבירה כתובית הפתיחה, "אחד מהם היה נשיאה ה־20 של ארה"ב. האחר הוא מי שירה בו".

העיסוק בזיכרון ובמורשת הוא גם מה שהופך את הסיפור של הסדרה למעניין. גארפילד (מייקל שאנון, "צורת המים"), ששירת במשך תשע קדנציות בבית הנבחרים, סלד מפוליטיקה עד כדי כך שלא הסכים לנהל קמפיין לבחירתו.

את תפקיד מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות קיבל "בטעות", אחרי נאום חוצב להבות שנשא כתמיכה במועמד אחר, וויליאם שרמן. מנגד, תהילה היתה כל מה שצ'ארלס גיטו (מת'יו מקפדיין) אי־פעם רצה. רמאי קטן ולוזר גדול, שלא אפשר לאף אחד מהכישלונות בחייו לעצור אותו מלחקוק את שמו בהיסטוריה.

מקפדיין, מגדולי השחקנים בדור הנוכחי, הפך לשם מוכר בזכות גילומו של טום וומבסגנס החלקלק ב"יורשים" (תפקיד שזיכה אותו בשני פרסי אמי). אך בעוד וומבסגנס ניסה לעשות את המקסימום עם הקלפים הנוראים שקיבל, גיטו מנסה לעשות זאת בלי קלפים בכלל.

זאת דמות קומית כשם שהיא טראגית, והמשחק של מקפדיין כל כך מדויק, עד שהיא מצליחה להיות פאתטית לרגע אחד ונוגעת ללב מייד לאחר מכן. רגע אחד הוא נדחה אפילו על ידי חברות בכת סקס, ורגע לאחר מכן מגשים את חלומו לפגוש את הנשיא - רק כדי לגלות שאין לו מה לומר. כל סצנה שאינה כוללת את גיטו גורמת מייד לגעגועים עזים אליו.

שיגעון הגדלות של גיטו מתערבב ב"מוות ממכת ברק" בזה של הפוליטיקה האמריקנית כולה. סחטנות, בגידות ותככים של מי שעבורם הכל הוא משחק כוח. רוסקו קונקלינג (שיי וויגהאם, "פארגו"), הסנאטור מניו יורק - העיר שריכזה בידיה את הכוח והכסף הגדול - הוא התגלמות הכוחנות הזו.

באמצעותה הוא מצליח לכפות את מקורבו, צ'ארלס ארתור (ניק אופרמן, "מחלקת גנים ונוף", "האחרונים מבינינו") כסגן הנשיא של גארפילד. אופרמן, ענק כהרגלו, נפלא בתור ארתור השיכור תמידית, אך גם מי שמסתיר מתחת לכוחנות חמלה וטוב לב שנדחקו לטובת הרצון לנצח.

ניסיונותיהם של קונקלינג וארתור לחסל את ממשלו של גארפילד מבפנים מתערבבים בזה של גיטו לעשות זאת מבחוץ. הכישלון שלו להיכנס לשורות הקמפיין והממשל הופך מאובססיה של הערצה למזימה לרצוח את גארפילד כדי לשנות את מהלך ההיסטוריה. זה עיסוק יפה וחכם באלימות המבעבעת מתחת לפוליטיקה האמריקנית מאז ועד היום, אבל גם במקומות רחוקים משם. תזכורת לכך שהדמוקרטיה פועלת על גבול דק שבין שאפתנות לניתוק מהמציאות.

העובדה ש"מוות ממכת ברק" כוללת ארבעה פרקים בלבד הופכת אותה לבינג' קליל ועשוי היטב. היא משתמשת בהומור כדי להקל על האלמנט הטראגי שבה, ובטרגדיה כדי להזכיר שכל זה מצחיק עד שהוא קורה באמת. על הדרך, הודות לעוצמה של נטפליקס, היא מצליחה להפוך לרגע שתי הערות שוליים היסטוריות לגדולות בהרבה מכפי שאי־פעם חלמו להיות.