השבת החטופים תביא איתה מפגן נדיר של קונצנזוס מכיוון לא צפוי

שידורי החדשות בסופ"ש

החתימה על הסכם הפסקת האש הציבה את מדינת ישראל במצב מוזר ולא מוכר. בניגוד לשתי העסקאות הקודמות, הפעם לא היה לו"ז ידוע כמה ימים מראש. למעשה, נכון לכתיבת שורות אלה אנו עדיין לא יודעים באופן מוחלט באיזה פורמט יתקיים השחרור, באילו ימים יגיעו החיים ומתי יישלחו הארונות של אלה שכבר אינם עימנו.

"כשיהיה מה להודיע נודיע", כך גורס המשפט העתיק שהפך כבר מזמן לסוג של פארודיה - אך בערוצי הטלוויזיה כבר שנתיים מודיעים גם כשאין מה להודיע. "משדר מיוחד", כך זעקה הכתובית בערוצים החל משעות הצהריים של שבת. הדבר היחיד שמיוחד במשדרים המיוחדים הוא הדבקות באותם פאנליסטים חסרי השפעה ונטולי אמירה.

האם היה ערך מוסף לזמן המסך הארוך כל כך בשבת? בדיעבד לא, אם כי ניתן לתרץ אותו כ"שינה במדים ונעליים" למקרה שתהיה התפתחות דרמטית בעסקה. במהלך הימים הקרובים נוצף בעוד ועוד משדרים מיוחדים - כמובן מוצדקים באופן שאינו משתמע לשני פנים, לאור השחרור הצפוי של החטופים. ומה יהיה בשבוע הבא? שאלת "היום שאחרי" לא מרחפת רק מעל הממשלה, היא נמצאת גם בנווה אילן, בירושלים, באור יהודה ובתל אביב.

החיבור המיוחד בין חטופים לכדורגל

הכדורגל הישראלי מושמץ לא אחת, אבל בשנתיים האחרונות האצטדיונים הפכו למקומות מרכזיים במאבק להחזרת החטופים, דווקא משום שלא קוטלגו ישירות כחלק ממנו. שם אין "קפלניסטים" ו"ביביסטים", רק מפגן נדיר של קונצנזוס שאי אפשר למצוא באף במה אחרת בנוף המורכב שנוצר פה. די אם נזכיר את המחוות העוצמתיות של אוהדי בית"ר ירושלים ובני יהודה, קהלים שצבועים בגוונים ימניים עזים, למען ירדן ביבס, כדי להבין כמה המציאות במגרשים שונה מזו שהורגלנו אליה.

ההופעה של משפחת אנגרסט באולפן שישי נראתה כמו התאגדות לקראת יציאה למשחק באצטדיון סמי עופר. הדברים הללו לא נכתבים בלעג, כמובן, אלא בהצדעה. התרגלנו לראות את ענת, האם המודאגת וחסרת התקווה, קוראת לכך שמישהו יוציא את הבן שלה מהתופת, מיואשת מכך שזעקתה לא נשמעת. הפעם, לרגל הנסיבות, היה שם משהו אחר - הורים ואחים עטופים בפריטי לבוש ירוקים, רוצים להעביר את המסר: כשתבוא, גם מכבי חיפה מחכה לך, היא חלק מהמשפחה. ממש כשם שיאיר הורן הוא שחקן הרכב קבוע בהפועל באר שבע, ואמילי דמארי היתה הרוח שדחפה את שחקני מכבי תל אביב לאליפות. השחרורים הקרובים צפויים להראות לנו עוד מהחיבור המיוחד הזה.

צדיק אחד בסדום

נושא משני ושולי לכאורה, אך חשוב מוסרית, הוא הטיפול של ישראל במיליציות שלחמו לצידה במהלך המלחמה. במהלך המלחמה ישראל סיפקה נשק לחמולות, שחלקן ייוותרו מחוץ לשטחי השליטה שלה לאחר הנסיגה. המשמעות היא שיהיו ניסיונות פגיעה של חמאס באלה שהתנגדו לו.

בתוך המלל האינסופי, הדיון בכאן 11 על הטיפול של ישראל במשפחות הללו היה חשוב. רועי שרון חשף כי בצה"ל שוקלים להעביר את החמולות לשטחי השליטה שלהם, וכל המשתתפים בפאנל, כולל הסמנים הימניים ביותר, הסכימו שיש להעניק להם הגנה. לציבור הישראלי אין קשב לאנקדוטה הזאת, מה גם שקשה להניח שאלה שלחמו בחמאס עשו זאת מאהבת מרדכי. אלא שמעטפת הגנתית כזאת היא מסר גם עבור בעלי ברית עתידיים. טוב שיש מי שמעלה את זה על סדר היום.